אני משכיב אותך על השולחן של בית הבירה,
הרטוגזון נובח ברקע בגרמנית על מעמד הפועלים.
כולם מריעים,
מנופפים בצ'יפסים שמנמנים.
אני מזיין אותך כמו ג'ק המרטש.
שערותי סומרות,
ברקע הגיטרה מנסרת את הלילה.
את מתגלגלת,
צוחקת,
הנמשים שלך גועשים.
העור שלך עוטף אותי בלובן מסחרר,
אני מתנה איתך אהבים בין בועות תוססות של שיכר,
מתנשקים כשני שמרים בעוגה.
אני דואג ללוש את בשרך,
ללחוש לך באוזן בגרמנית עתיקה.
את מצטמררת בין אצבעותי כפסנתר כנף שמעופף בשמיים בוואריים
תכולים.
אני ממולל אותך
הלוך וחזור
הלוך וחזור
עד לאורגזמה דו-סטרית.
המקהלה של בית הבירה שרה לנו מעומק חבית עץ אלון.
שפתותיך הולמות בי כמערבולת יין מטשטשת.
חיבוק אחרון ולמעלה למיטת המלאכים הבלונדיים,
ממלכת התמימות.