כשהלכתי ברחוב ניסיתי שלא להביט סביבי ולא לראות דבר, כיוון
שמישהו אמר לי פעם שכמה רגעים כאלה בהם מתנתקים מן החושים
ומתמסרים למחשבות יכולים להועיל לי עד מאוד. אז התמסרתי קצת,
ולפתע, מתוך השום מקום שדמיינתי לי בראש, צנח אהוב ישן וחברה
ישנה ומשפחה נשכחת. ואז עשיתי "סטופ" לסרט שרץ בתוכי,
והתיישבתי לשתות קפה בבית קפה פינתי שהמלצרים בו הכירו אותי
היטב וידעו מהי המנה הקבועה שלי (הפוך ופאי תפוחים, תמיד
ניחנתי במקוריות רבה). אז ישבתי, ולא אמרתי דבר, והנה כבר הפוך
ועוגה לידי, ואני לוגמת מן הקפה, ונועצת מזלג קטן בעוגה ועומדת
לאכול.

ואז ראיתי שבחור אחד אשר ישב בשולחן סמוך מציץ בבחורה שיושבת
לבדה בשולחן סמוך אחר, וחשבתי לעצמי כמה זה חצוף שהוא לא מסתכל
עליי, והרי נאה אני וחביבה, עם תואר שני בכימיה מולקולארית,
והנני יושבת גם כן לבדי ומקרינה נואשות מושכת. החלטתי לקחת את
הבחור הזה על עצמי כמשימה, על אף שכלל לא חיבבתי את מראהו,
והוא בכלל נראה לי מאותם אנשי עסקים אשר מחפשים בחורה שתתרשם
מהונם, ואני מהמתאהבות ברוחניות.

נעצתי בו מבט אחד כחול גדול, וכיוון שראיתי שמבטי כלל לא זכה
לתגובה, המשכתי להביט, עד אשר עדשות המגע כמעט קפצו מעיניי
באותה היסטריה המאפיינת לעתים עדשות קשות.

נזכרתי באחת מחברותיי הקרובות, אשר אמרה לי באחד הימים שאם
אחכה שבן זוגי העתידי ייגש אליי אז לא אתחתן לעולם, והאמירה
הזו ממש הציקה לי על אף שממש לא שאפתי להתחתן, ולמרות שהייתה
אמירה זו מעליבה במידה מסוימת והייתי אמורה להעיפה מראשי לפני
זמן רב. אותה חברה שלי מבוגרת ממני בעשר שנים, כלומר, היא בת
42, ולא נישאה מימיה, ואני לא חושבת שאי פעם היה לה קשר רומנטי
קבוע, אבל היא בחורה מבוגרת ומבינה ומנוסה אז החלטתי ביני
לביני להקשיב לה ולעשות משהו עם הבחור הזה, שכזכור, כלל לא מצא
חן בעיניי.  

ביקשתי מן המלצר החביב שנעץ מבט ברגליי החשופות שייקח את הקפה
והפאי שלי ויעביר אותם אל שולחנו של הבחור שישב לבדו ולטש מבט
אל מישהי אחרת, צעירה ויפה ממני. תהה המלצר: "מדוע את רוצה
שאעשה זאת? הרי אותו בחור מביט כעת בבחורה צעירה ויפה ממך!"
נעצתי את המבט השטני ביותר שהצלחתי להפיק מעצמי בעיני המלצר,
והוא, בריצה קלה, העביר את ארוחתי המצומצמת אל שולחנו של
הבחור. הבחור תמה, הביט במלצר, ואמר לו: "זו ודאי טעות. אני
נוהג לשתות תה צמחים ועוגת שוקולד, ולא קפה הפוך ופאי תפוחים.
מלבד זאת, כבר שתו מן הקפה ואכלו מן העוגה, אינך רואה?" המלצר
הצביע עליי, ומרוב פחד לא הצליח לומר דבר, ובדילוגים פסע אל
המטבח, משתדל להתחמק ממפגש עם עיניי.

התקרבתי אל שולחנו של הבחור, מבוישת, והתיישבתי. לא אמרתי לו
דבר, והמשכתי לאכול מן העוגה שלי. הוא שאל בנימוס: "גברת, מה
את עושה פה?" סיפרתי לו על חברתי המבוגרת והמנוסה ועל מה שהיא
אמרה לי, והוא שקע במחשבות למשך חמש דקות ואז אמר: "תשמעי,
שקלתי כעת האם לומר לך שאני נשוי, או לומר לך שאני הומו, כי
אני בחור מאוד מנומס, ולא נוטה לומר לבחורה בפנים שאינני
מעוניין בה. אבל מה, את נראית לי בחורה שמבינה עניין, ואני
בכלל מנסה להיכנס לקטע האופנתי הזה של 'חוסר טאקט משווע', אז -
אני לא מעוניין בך. בבקשה תלכי". לאחר שאמר את הדברים, סיפרתי
לו כמה אני שווה וכמה כדאי להיות איתי ועל התואר השני המלבב
שלי וכל הפרטים הנלווים. ניכר היה בו כי הוא משתעמם עד מאוד.
בעודי מדברת, הזמין חשבון ואף הלך.

הבחורה שישבה בשולחן הסמוך, זו שהבחור נעץ בה מבטים קודם לכן,
זו שהיא יפה וצעירה ממני, הסתכלה עליי בערגה. תהיתי למה,
וחשבתי שייתכן כי היא לסבית, וגם אני בעצם לסבית, אז התיישבתי
לידה והתנשקנו, והלכנו חבוקות לביתה שבפלורנטין פינת אלנבי.