שם למעלה, בקומה החמישית,
העולם כולו שלה, מין קומה רגשית,
עומדת לה הילדה לבד ומביטה,
הבגרות בעיניים, והכסא שוב ריק בכיתה,
חושבת לה, שורפת סיגריה בדקה,
והמיטה הגדולה שלה למטה הפעם ריקה,
מהרהרת לה, בעננים הקטנים בוהה,
יש לה הכל, רק לא שעון שיזכיר את השעה,
כי אין בה צרות, תנו לה רק רוח של סתיו,
היא יודעת את המחר, אז פאקינג טיים עכשיו,
לבד, בקומה החמישית, ומסביב עולם שלם,
לבד, למעלה, החיוך המתוק-רע שלה,
לעולם לא יעלם...

כלום, הכי טוב פשוט כלום,
מהחלום שלה אף פעם לא תקום,
כי אין לה שום חלום אחר,
אין לה, ולא חשוב מה אתה אומר,
כלום, פשוט כלום הכי טוב,
היא תמיד תשאר מין חלום רטוב,
ויש לה הכל, גם במקום אחר,
כי היא תמיד ידעה באמת, לשקר.

שם לבד, בקומה החמישית,
הרי כבר נמאס לה לבגוד בשלישית,
ולפעמים היא את עצמה משעממת,
אבל חכו, היא לאט לאט מתחממת,
ולוקח לה זמן להעביר לראשון,
כי רוב היום היא אוהבת לישון,
ומבעד לבלונד והעיניים הירוקות,
יש לה שם שפתיים שתמיד מחכות,
היא הרי כבר מזמן לא ילדה קטנה,
אוהבת לשחק בבחורים מלמטה, מהשכונה,
היא תיתן להם קצת ללטף ולגעת,
פעם עוד אמרה לי שלא,
אבל היא ידעה ומכולם יודעת.

כלום, הכי טוב פשוט כלום,
מהחלום שלה אף פעם לא תקום,
כי אין לה שום חלום אחר,
אין לה, ולא חשוב מה אתה אומר,
כלום, פשוט כלום הכי טוב,
היא תמיד תשאר מין חלום רטוב,
ויש לה הכל, גם במקום אחר,
כי היא תמיד ידעה באמת, לשקר.


ובינתיים למעלה, היא יושבת בבריכה,
המים מרטיבים, נדמה כאילו קצת בוכה,
ואי שם למטה, הארמון עם כל הקופה,
שמחכה כמה שנים כבר רק לה, לחופה,
שתכבה את האש, ותחזור למטה, לעולם,
היא מין שלגיה, ובשבילה גמדים כולם,
וגם סינדרלה, אם תחכה לה עד חצות,
היא תזרוק עלייך ת'נעל ותגרום לך לבכות,
אתה, אתה ואתה, אל תיקחו את זה אישית,
ככה זה, פשוט כלום, הילדה מהקומה החמישית.

כלום, הכי טוב פשוט כלום,
מהנשיקה שלה אף פעם לא תקום,
היא אוהבת, היא נושכת,
היא החלום, וגם הגהנום,
תחלום מהר, לפני שיגמר,
כי אין לה שום חלום אחר,
אין לה, ולא חשוב מה אני אומר,
כי היא תמיד ידעה באמת, לשקר.