תודה לאקא ולאווזיה

פעם חבר שלי בא אלי ושאל אותי אם ראיתי פעם ילד בלי אוזניים.
אמרתי לו שרק קראתי על זה בסיפור אחד, אבל זה לא מציאותי, הרי
אלוהים ברא אותנו מושלמים ולא יכול להיות שלמישהו יחסר משהו.
הוא התעקש ואמר לי שהוא ראה ילד בלי אוזניים משחק בגן משחקים
ליד הבלוק, וניסה לשכנע אותי לבוא ולראות. אני לא רציתי כי
ידעתי שהוא עובד עלי.
המחשבה על זה הטרידה אותי במשך ימים רבים. אולי הוא באמת צדק
ואולי באמת יש ילד בלי אוזניים. אבל אני ניסיתי להישאר בתחומי
המציאות ולא לעבור לעולם ההזיות והדמיון, כפי ששיערתי שהוא
עשה. כמה ימים אחר כך הלכתי לשיחה עם היועצת של בית הספר
ודיברתי איתה על מה שעובר עלי.
אמרתי לה שאני מרגיש שאני לא גמור, והיא התחילה לשאול שאלות על
העבר שלי ועל החיים שלי ועל החברים שלי. הרגשתי שהיא לא מאמינה
לי וחושבת שאני מטורף אז המצאתי תירוץ עלוב ויצאתי משם. הלכתי
וישבתי בחצר ולא שמתי לב איך שהזמן עבר. לא היה איכפת לי מכל
הילדים שעברו לידי ולא התייחסתי לכלום, רק ישבתי וחשבתי על
קיומו של עולם, של אלוהים, של האדם.
עם הזמן התחלתי להתרחק מכל החברים שלי והסתגרתי בבית רוב
היום.
אהבתי ללכת יחף אבל ההורים שלי תמיד צעקו עלי, אז לבשתי
גרביים. יום אחד, החלקתי פתאום ונפלתי על הראש. הגעתי למקום עם
מלא עננים והשמש זרחה מולי. היה שקט ולא היה אף אחד אחר חוץ
ממני. חשבתי שאני מת והגעתי לגן עדן, כי מהסיפורים הוא נראה
בדיוק ככה. לפתע הרגשתי מישהו מחזיק אותי בכתף ומושך אותי
אחורה. הסתובבתי מהר וראיתי איש בלי ראש. הפסקתי לנשום והוא
ליטף אותי בראש ומישש לי את הפנים ואז מישהו בלי רגליים ריחף
לכיוון שלי וגירש את האיש בלי הראש. הוא אמר לי שהוא מצטער אבל
האיש בלי הראש לא יכול להתאפק והוא חייב להרגיש ראש בידיים
שלו, כי אף פעם לא היה לו. שאלתי איפה אני והבנתי שאני בשכבה
הבלתי גמורה.
ראיתי דלת קטנה והבנתי שדרכה אנשים מגיעים לכאן, ואז פתאום
ראיתי את הילד בלי האוזניים שהחבר שלי סיפר לי עליו. נשארתי עם
פה פעור ואז האיש אמר לי להירגע, ושאני לא שייך לפה אלא אני רק
תייר שבא להבין את סדרו של העולם.
אחרי חמש דקות של סיור בין העננים התעוררתי וראיתי שאני בבית
שלי, שרוע על הרצפה עם כאב ראש נורא חזק. הלכתי לנוח ולהירגע
מהחלום המבעית שחלמתי.
כשהתעוררתי הרגשתי שחסרה לי אצבע ברגל. ביום למחרת נעלמה עוד
אחת, וככה זה המשיך עד שנעלמתי מהעולם הזה והגעתי לשכבה של
הלא-גמורים. נו טוב, לא נורא, הרי אף אחד לא מושלם.