פגשתי אותה בליבם של ימים הזויים.
בהירות היו עיניה, ודוברות אמת.
היא ידעה לאמר, ידעה גם לשמוע,
ידעה לחייך, חיוכה האין- סופי.
ידעה לבכות, ראיתי זאת,
דמעותיה נוצצות,
ויודעות הן התרגשות ויודעות אהבה,
ויודעות הן את כל מכאובה.
הן אומרות לי הכל,
מספרות סיפורה,
על ליבה האמיץ,
ועל כל שחווה.
והיא כעת לא יודעת,
מבעד לדמעות, היא איננה רואה,
עירפלו הן מעט, את כוח רוחה.
איך עלי זאת לאמר לה,
כך אמר לי מבטה,
היא הכי אמיתית!
ועוד אין אחת כמותה!
פגשתי אותה בליבם של ימים הזויים...