[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טיפת טל
/
עד גיל 21 תגיע לירח

9.6.04

כבר כשאתה ילד קטן טוחנים לך את השכל. נוטעים בך אופטימיות ולא
ממש ברור בשביל מה זה טוב. האמת היא שאני אחד מהאנשים האלה
שרוב החיים מרחמים על עצמם, כל פעם אתה נתפש למשהו אחר, איזה
עוול שנעשה לך, וטוחן אותו עד שנמאס. עד אז כבר יש לך משהו
חדש.

אני מהבחורים שבתיכון אף אחת לא הסתכלה עליהם ממטר, וגם אם כן
זה היה בשביל להשלים חומר או להעתיק שיעורים - כנראה שבכל זאת
יש דברים שבהם אני טוב. אני מאלה שמתאהבים, נדלקים, ומחכים שזה
יעבור - כי לא יכול להיות שיצא מזה משהו. בחיים. אני לא יודע
אם אני חנון אבל איכשהו יצא שאני מקרין את זה. דחוי. אני מאלה
שבוהים בבנות.

אני מאלה שבוהים בהן. לא בגלל שאני יפה, לא בגלל שאני שווה,
פשוט יש לי חזה נורא, אבל נורא גדול. זוג כזה של עופרים לא
ראיתם מימיכם... וכנראה ככה גם רוב העולם, כי אין מקום שאני
הולכת אליו ולא בוהים בי. או במחשוף. היה ערב אחד שחזרתי
הביתה, הלכתי ברחוב וממש הרגשתי את העיניים של כל יצור זכרי
ננעצות בי, ומפלחות את בשרי.
אני לא מספרת את זה בקטע של להשוויץ. להיפך, אם נדמה לכם שאני
מרוצה מזה אתם לגמרי טועים. זה פשוט בלתי נסבל לחיות כשכל הזמן
תוקעים בך מבטים. זה כבר הפך לאובססיה; כל פעם שמישהו מסתכל
עלי אני בטוחה שזה בגלל זה.

אולי יש קשר ואולי אין, ואולי גם וגם, אבל אי אפשר להגיד שקשה
לי להשיג בחורים. האמת היא שאני מאלה שכל הזמן תפוסות. לא
יודעת איך זה קרה לי. שמעתי פעם בטלויזיה מישהי אומרת שהיא
מעולם לא היתה צריכה להתאמץ יותר מדי כדי להשיג ובמובן מסוים
אני מרגישה ככה.

אם מישהו יודע לספר על איך זה להרגיש בלתי נראה, זה אני. פעם,
נסעתי באוטובוס ונזכרתי במשהו נורא עצוב והתחלתי לבכות. לא
בקול רם מדי אבל היו דמעות. פעם גם התכווצתי מכאב כשלא יכולתי
לנשום, שלא לדבר על שיחות בסלולרי וכמובן מבטים בלתי פוסקים.
בבחורות, אלא מה? ואף אחד אף פעם לא שם לב. המחשבה הזו יכולה
לשגע; אתה נוסע באוטובוס מפוצץ מאנשים, אתה יכול למות במקום
ואף אחד לא יניד עפעף. שמעתי פעם שאנסו בחורה ברכבת התחתית
בארצות-הברית, ואף אחד לא עשה שום דבר. אולי זה היה מהפחד, אבל
אני מאמין שפשוט לא ראו אותה. מסכנה.

לפעמים אני פשוט נתקף שנאה איומה לבחורות האלה, בגלל שהן נראות
טוב הן חושבות שמגיע להן הכל, וגם מצליחות להשיג הכל. אז נחשו
מה, אותי לא תצליחו להשיג. הלוואי שהיתה לי מישהי.

הלוואי שהייתי יודעת למה אנשים מסתכלים עליי. אם הייתי יודעת
שזה לא בגלל החזה שלי הייתי יכולה להיות הרבה יותר רגועה, ואני
באמת לא יודעת למה זה משנה לי, אבל זה פשוט מטריד.
אני אולי נשמעת כמו כוסית עולם אבל גם אותי דחו. בכל זאת, יש
אנשים שלא מסתפקים בחזה יפה. ברגעים כאלה אני פשוט מרגישה שכל
האגו שלי נמחץ לרסיסים. אני לא יודעת אם להיות מוחמאת מהמבטים
של החלאות או להתרגז.

פעם אחת מישהי עשתה לי טובה. אני לא יודע למה בדיוק אבל לא
התלוננתי יותר מדי. היא היתה הצד הפגוע באיזו מערכת יחסים.
פגועה ומוזנחת, אבל אני הייתי שם כדי לאסוף את השברים. לומר את
האמת, זה היה יותר בסגנון של
בחורה-פגועה-משתמשת-בבחור-כדי-למשוך-תשומת-לב-מבן-הזוג-האדיש,
אבל כמו שאמרתי, זה לא הטריד אותי יותר מדי. אולי רק קצת. זה
לא שאני הרגשתי אליה משהו, סתם קטע ספונטני. אולי רק רסיס של
מועקה.

לפעמים יש לי את הדחף הזה של לבחון גבולות. אני לא יודעת מאיפה
זה בא לי, ואני שונאת לעשות את זה, אבל אני מניחה שזה מן
אינסטינקט שטבוע בבחורות. אז בחנתי. זה היה בלילה אחד כשהחבר
שלי היה בצבא...

וישבנו על אדן החלון. יש לה חלון ענקי. וגם חזה ענקי. אבל זה
לא ממש רלוונטי. ישבתי והיא שכבה עם הראש על הברכיים שלי.
דיברנו ושמענו מוזיקה...

ופתאום בלי לשלוט בזה בכלל התחלתי לשאול אותו שאלות מוזרות.
התחלתי להתגרות בו. התקרבתי לשפתיו, מצמצמת לאט לאט את המרווח
-

- אבל לא נוגעת. הרגשתי את הכוח הזה, הכוח שיש רק
לידיד-הטוב-האפלטוני-לכאורה על ה'ידידה' שלו. ידעתי שאני יכול
להשיג אותה והרגשתי את האדרנלין זורם בכל הגוף שלי, ככה כמו
שצריך עם צמרמורת נעימה בבטן. ועמד לי. אף בחורה מעולם לא
התקרבה אלי, וזו אפילו כמעט יפה.
אז נישקתי אותה -

- והתחלתי לצעוק עליו כמו שמעולם לא צעקתי. לבחון אותו זה דבר
אחד אבל לבגוד זה דבר אחר לגמרי ואני לא מוכנה לזה ויש לי חבר.
בדיעבד אני יודעת שלא הייתי צריכה להתנהג כמו מטומטמת.

אז הרמתי את עצמי וחזרתי הביתה. חשבתי שאני יכול לקבל אותה אבל
כנראה שטעיתי. אני לא מבין למה כל האימהות טוחנות את השכל של
הילדים שלהן עם השטויות האלה, שאתה הילד הכי יפה והכי מוצלח
והכי חכם. כי בינינו, אתה לא. לא משנה מה יגידו. יום אחד אתה
מתעורר בבוקר, מסתכל במראה ומבין שאתה פשוט מכוער.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אפשר גם לפרסם
פה את הדף יוצר
שלי ?

ואם כבר, אז
אפשר לפרסם בדף
יוצר סלוגנים ?


רק תהיתי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/7/04 15:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טיפת טל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה