"יושב על הגדר, רגל פה רגל שם.
יושב על הגדר, בסדר עם כולם.
דופק חיוכים לכל הכיוונים,
ותמיד תמיד נמצא בעניינים.
יושב, חושב על הגדר...
מביט לפה, מציץ לשם.
קורא עיתון, שומע חדשות בזמן,
עוטף את עצמו במסך עשן..."
                       (יושב על הגדר/אריק איינשטיין)

זה כל כך מתבקש לכתוב שיר על שיחות,
לתעד תופעה חברתית.
רק רוצה להציג פה את כל הדעות,
להימנע מלהיות קיצונית.
כל חיינו נשטפים בזרם בלתי פוסק
של תיאוריות וזוויות ראייה,
הנהר לא ייבש, רק יגאה עוד ועוד,
עוד דקה, עוד שנייה-הצפה.
טלוויזיה ורדיו, תנועה ובית ספר,
טוחנים שם עשרים וארבע שעות,
"....אידיאולוגיה וכסף לא הולכים ביחד",
'תרבות דיבור!' צועקות מחנכות.

לפעמים לא יודעת-באמת כל כך רע?
אני וקבוצת חברים,
נסחפים על גדר במורד הנהר-
מדברים, מדברים, מדברים.
מעלים, מעמתים, מדגימים, מסבירים,
ילדים נאורים ופתוחים.
לא החלטנו סופית,
לא גיבשנו דעה,
לא הגענו לחוף מבטחים.

תודה לאיה ש., מעיין נ. ואריק איינשטיין שהביאו לי את המוזה.