"תשמע משהו על האנשים בעיר הזאת," אמר השודד לעוזרו תוך כדי
שהוא מפרק את הכספת ממקומה, "כולם גנבים. אני גרתי פה, אני
מכיר אותם אישית, אל תסמוך על אף אחד". "אני אתן לך דוגמא: אני
יתום, ואף פעם לא פגשתי את אחי. המזכרת היחידה שלי ושלו מאימא
שלנו היא תמונה שלה בתוך -" "- סליחה, אפשר ללכת לשירותים?"
משך אחד מלקוחות הבנק במכנסיו של השודד. "לא!" צעק עליו השודד
ובעט בו בבטנו. "בקיצור, הטבעת הזאת עם התמונה שלה זה הדבר
היחיד שיש לי מאימא שלי והיא מאוד חשובה לי. לפני שלושה ימים
נסעתי באוטובוס, מותש אחרי המכה בצפון העיר, ונרדמתי. כשחזרתי
הביתה -" "- בבקשה, אני באמת חייב ללכת לשירותים, יש לי בעיה
עם ה-" השודד בעט בחוזקה בלקוח מספר פעמים והרים שוב את שק
השטרות. "אז אני חוזר הביתה," המשיך, "ופתאום משהו לא נמצא
עליי. אני מחפש את הטבעת בכל הבית, בתיק, ב-" הלקוח שוב משך
במכנסיו. השודד התכוון לבעוט בו כשלפתע הבחין בידו של הלקוח.
השודד משך את הטבעת בחוזקה מאצבעו של הלקוח והסתכל עליה.
"הטבעת הזאת," אמר, תוך כדי שהוא גורר את הלקוח בשערו לכיוון
השירותים, "היא המזכרת האחרונה שלי מאימא שלי." השודד הוציא את
הרובה וירה צרור בראשו של הלקוח. כשהוא חזר מהשירותים, הוא שמע
סירנות חזקות. "הם הזעיקו את המשטרה!" אמר עוזרו בפחד. שניהם
רצו בבהלה ויצאו מהדלת, מולם עמדו 5 ניידות משטרה ועשרות
שוטרים מכוונים אליהם את נשקם.
בכניסה לתא המעצר, השודד שם את הטבעת בחפצים להפקדה וביקש
מהפקיד שישמור עליה טוב. הפקיד שם אותה בכספת. השוטרים עשו על
השודד חיפוש ומצאו בכיסו את הטבעת עם התמונה של אימא שלו.