יושב לי בשלולית דם
ומסתכל על אותו הגן.
דם אדום של ורדים נבלים,
וריחות מתוקים של ניצנים רקובים.
כבר אין בי עוד טיפת כוח
להשקות בה את הגן,
כי את כל גשמי כוחי לקח הוא ונדם.
אף שורשי תקוותיי כבר קמלו
ואינם, אין הם יכולים להוסיף ולהאכיל
את פרחי אהבתם.
שוכב לי בשלולית של דם ועוצם את עיניי -
שם, בדמיוני, עולמי אינו חרב עלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.