|
עוד קרב עם ההורים
הפעם זה לא נגמר עם הרבה פצועים
נשלחו כמה טילים
שהתביתו על לבי הפצעו אותו מבפנים
מה אעשה עכשיו כשאני לבד במערכה
אין איש שיכול לעזור לי מלבדכה
אתה שם נמצא איתי בחזית
שני אחוקים מחוברים באותה הנפש נלחמים כמו פרזית
קשה לי במלחמה הנוכחית
מזל שאתה איתי עוזר לי להחלית
עוד קרבות רבים יהיו לי בחיים
אך למה עם אויבים עם קשר דמים
כשאהיה גדול אני מבטיח
שלא אדחוף את רגשות ילדי אל מול הטיח
אני אדאג שלו תהיה הילדות שלי לא הייתה
ולא משנה מה אצתרך להקריב בשבילה
העיקר שיהיה מאושר
כי כשהוא יהיה מאושר האור שברוחי שוב יהיה מואר
לא אתן לו להגיע למצב שאין לו אף אחד
אני אדאג שיהיה תמיד איזה חבר לידו בצד
הורים או לא הורים
זה רק שם זה רק תואר אבל זה לא ממש נכנס למגדר של תפקידים
תסבירו לי רק
בבקשה תסבירו לי
אני פשוט לא מבין את ההיגיון
שמאחורי כל הרעיון
איך זה שבשביל להיות נהג צריך רשיון
אבל כל נבלה חסרת אחריות יכול להגיע למצב של הריון
ועוד לשמור על התינוק
שממנו לא ישמעו הרבה צחוק
זו כזו טיפשות
שכולם יכולים לקחת על עצמם את תפקיד ההורות |
|
|
כולם מדברים על
שלום...
אף אחד לא מדבר
על סלוגן...
לאחד זה גן עדן
לשני גיהנום...
כמה אצבעות
במקלדת...
כולם כותבים
יצירות...
אף אחד לא מדבר
על סלוגן...
יש טאבו שצריך
כבר לפרוץ...
כמה אצבעות
עושות נזק...
כולם מדברים על
שלום...
אף אחד לא מדבר
איתי...
יאשה, סגפן,
סלוגן, משועמם
וחרזן, בשיר הלל
למוקי וסתם
אנשים שדומים
לו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.