אני רוצה לקחת סמים, אבל זה אסור.
אני רוצה לקפוץ מהגג, אבל גם זה אסור.
ואני לא עושה דברים שאסור, אחרת לא הייתי פה.

יוצאת בבוקר בטור של נמלים, סוחבת, חוזרת,
יוצאת, חוזרת, נחה, עד ליום הבא.

אני רוצה להיות לבד, אבל אסור, או לא כדאי.
אני רוצה לפחד, לבכות, לברוח, למות, אבל זה קל מדי.
וקל לא שווה כלום.

דרכו אתמול על נמלה, והיא מתה בשקט, וגם הנמלים המשיכו בשקט
לעבוד, "זה עצוב" הן אמרו, "אבל הקן ימשיך להתקיים גם
בלעדיה".

אני רוצה לחיות לפעמים, ולפעמים לא, פשוט לעצור, להפסיק לרגע.

והנמלה ההיא, כבר שכחו ממנה מזמן, ורק אני מדי פעם עוצרת,
ובוכה.