אלון אף פעם לא עשה עניין מהיומולדת שלו.
חגג והכל, קיבל מתנות מההורים וכמה חברים באו לבקר. כשהיה קטן,
עשה מסיבה עם ליצן וכל הלול,
אבל אף פעם לא התרגש יותר מדי מהרעיון "יומולדת", לא הבין למה
אנשים מתרגשים כל כך, עושים מסיבות ענקיות בשביל "לחגוג" את
היומולדת. לא הבין את הרעיון של המתנות. "מביאים לי פעם בשנה
מתנות. למה? על זה שאני קיים?"

אלון אפילו פעמים רבות שכח מתי היומולדת שלו או נזכר רק יום
קודם. הוא לא היה מאלו שהיו עושים הכנות של שבועות.
הוא לא היה מהדכאוניים עם הנטיות התאבדות האלו "אוי, אוי, אני
שונא את היומולדת שלי. אני כל כך עצוב כל היום. אני שונא את
היומולדת כי נולדתי ואני שונא לחיות, אוי, אוי, אוי."
לאלון לא הייתה פוזה. הוא לא "שנא" את היומולדת שלו, פשוט לא
היה לו אכפת עד שנה מסויימת אחת.

ביום הולדתו ה16 אלון נזכר 3 ימים קודם (שזה נחשב לשיא במונחים
שלו). יום לפני היומולדת היה במסיבה כלשהי ואמר לכמה אנשים
שיצא לו לדבר איתם "אה, יש לי מחר יומולדת." אמרו לו "מזל טוב,
מזל טוב" וב12 בלילה אפילו היו איזה שתי בנות שחיבקו אותו.

יום למחרת היה היומולדת. היה זה יום שישי, כך שיכל היה בערב
לצאת ולחגוג מבלי לדאוג מבית הספר ביום שאחרי. אך להפתעתו
כשהלך במסדרונות בית הספר, אף אחד לא הסתכל לכיוונו.
אמרו לו שלום פה ושם, התחילו איתו שיחות לא משמעותיות ואף אחד
לא זכר את היומולדת שלו. אפילו חבריו הטובים שיום קודם הזכיר
להם שיש לו יומולדת, הספיקו כבר לשכוח.
אלון אף שאל מישהו "לאן יוצאים היום?" וקיבל "לא יודע עוד"
בתשובה.

אלון חזר לביתו והלך לישון כדי לאגור כוחות לחגיגה בלילה.
התעורר בתקווה לאחר כמה שעות. אמו באה והגישה לו עוגת שוקולד
מהסוג שאהב למיטה. אלון שמח, אך לא נגע בעוגה. הוא אמר לאימו
"אני אקח את העוגה היום איתי כשאני אצא, לכבד את החברים"

מאוחר יותר אלון כבר התארגן והתלבש יפה והיה מוכן ליציאה. רק
היה צריך לברר לאן יוצאים והיה מוכן לצאת.
עשה טלפונים, התקשר, בירר - אנשים לא יוצאים. לאחר הרבה שיחות
דיבר עם עידן, חבר טוב שלו, ושאל אותו לאן הוא יוצא היום. עידן
אמר "לזהר שבכתה י'6, יש לה יומולדת. הרבה הולכים. לשאול אותה
אם אתה יכול לבוא?"
אלון אמר לו "לא, זה בסדר," וניתק.
אלון לא הבין למה חבר טוב שלו הולך אל הזהר הזאת בזמן שלו יש
יומולדת? אה, ברור שלא ידע שיש לי יומולדת, אלון לא עשה מזה
עניין גדול. כבר קרה שלא הזמינו אותו למקומות, אומנם ביומולדת
זה קצת מעצבן, אבל עדיין... שטויות.
אלון החליט ללכת לגינה הקבועה שתמיד חבריו יושבים בה. אמר
לעצמו "שם אני אראה את כל מי שלא הלך לזהר ואחגוג איתו." אלון
יצא מהבית עם העוגה אל כיוון הגינה.

כשהגיע הגינה הייתה שוממת מאדם. אלון חשב "טוב, אולי הם לא
הגיעו עוד," אז התיישב על אחד הספסלים וחיכה. לאחר חצי שעה של
המתנה אף אחד עוד לא הגיע. אלון התקשר לאדם ושאל אותו איפה
הוא. אדם ענה לו "אנחנו אצל זהר. למה לא באת? כולם פה."
אלון אמר "אבל אני לא מכיר אותה. זה לא נעים."
אדם החזיר לו בתשובה "כן, אבל יש לה יומולדת. מה רצית שאף אחד
לא יבוא? החברים הטובים שלה באו ואנחנו הצטרפנו ולא היה לה
אכפת."

ואז נפל לאלון האסימון. אז בגלל זה אנשים מארגנים מסיבות
וחוגגים את היום הזה, בשביל לא להתקע לבד עם עוגה בגינה נטושה
ביום שלך שהוא רק שלך, ביום היחיד בשנה שאתה שם לב בצודה
מדוייקת אם מישהו מתייחס אליך יפה או לא יפה, ביום היחיד
שתבדוק איפה החברים שלך יעדיפו להיות - איתך או במקום אחר.
ביום הזה, ביום שתשבו בגינה נטושה עם עוגה לבד ביום המיוחד
שלכם, ביום הזה...