הוא פנה אליי ומיד הצטער. כולו נרגש וסעור, מגמגם. היה זה איש
שמן, שחום עם שיער שחור ועיניים שחורות עוקצות. הפנים שלו היו
מלוכלכות והיה לו מבט כנה של ילד קטן חסר כל. הוא ישב על כסא
צהוב שבור בתחנת אוטובוס.
"אני מתנצל שאני פונה אלייך ועוד יותר אם אני מביך אותך", אמר
ואני החשתי בו להגיד את רצונו.
"אולי יש לך סיגריה או כמה פרוטות?", ביקש. מיד הבנתי שזה הוא
לא אחר מאשר שיכור עלוב המבקש כסף לאלכוהול ולסיגריות. "אני לא
מעשן ואין לי ארנק", אמרתי והמשכתי ללכת במהירות בלי להביט
עליו ולו פעם אחת. לפני שהספקתי להתרחק הוא קרא לי בקול "אני
מאמין לך. אתה איש צדיק".
אני אמנם לא מעשן ואין עליי סיגריות גם לא בחלומי הפרוע ביותר,
אבל היה לי ארנק והיה בו לא מעט כסף. המשכתי ללכת מוצף
במחשבות. כל מחשבה שהייתה בי קודם למקרה נעלמה והוחלפה במחשבות
על אותו אלמוני.
תסריטים על מה היה עושה בכסף, מי הו1א ולמה הוא יושב בקור
בגופיה על כסא שבור.
ואולי אין לו אוכל והייתי נותן לו אוכל להביא הביתה? ואולי אין
לו בית והוא ישן ברחוב? הוא בטח מכר את הבית כדי לשלם חובות
שנקלע אליהם. ואולי יש לו ילדה קטנה? והיא בטח בוכה לו שהיא
רעבה. ואולי היא בכלל תינוקת? אולי הוא לא יכל להסתכל לה בפנים
אז הוא ברח לרחוב? ואולי הוא היה קונה ורד ומביא לאשתו ביום
ההולדת שלה כי אין לו שום דבר אחר. ובעשרה שקלים האלה שהייתי
מרוויח בחצי שעה בעבודה הייתי מחמם לב של אנשים שהלב שלהם תמיד
קר.
מה אני בכלל מהרהר בזאת. במרחק עשר פסיעות מהתחנה היה קיוסק
מואר. והוא בטח היה לוקח את הכסף וקונה סיגריות. אחרת לא היה
שואל אם יש לי סיגריה. הקיוסק הזה בטח אכל לאותו בן אדם את
העיניים. מעיין פסגת חלומותיו, האושר שהוא לא יכל להשיג.
ואילו הייתי נותן לו כסף וגם סיגריה אולי הוא היה קונה בכסף
אוכל? או מטרנה לתינוקת? או ורד לאישה? או שמיכה להתכסות בה
בקור?
הוא האמין לי למרות ששיקרתי. מילותיו מהדהדות בי כבר שעות
רבות. 'אתה צדיק'. 'אתה צדיק'. 'אתה צדיק'. 'אתה צדיק'. 'אתה
צ-ד-י-ק'.
אשמתי. בגדתי. שיקרתי. נכשלתי. אמנם חסר כל היה ואולי פושע
ורוצח אבל כאב לי עליו.