הנה את,
תכשיט אובד,
בפאב השכונתי
מפעמת את לבי החולה,
מעלה את רגשותיי
ממעמקי תת-הכרתי,
לא נותנת מנוח
והנה את,
פורמת את תפרי לבי המצולק,
לא מודעת לכוחך המשכר
והנה את,
פותחת צוהר למחשבותיי המיואשות,
כגלגל הסובב על צירו
והנה אני,
שוב ברחמי האלכוהול העצמי,
מנסה להבין אותך (ואותי) - לשווא |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.