בהשראתך
אני מקפל את העולם לתוכי
בתנוחת עובר, העולם,
הנהגים הממהרים
וילדי הרחוב עזובים בברזיל
נוסעי הרכבות מביטים אל האוקיינוס
הנערות שבורות לב מחכות לטלפון שיצלצל
אמבולנסים צועקים חשים
בני אדם צועקים חשים
עזובים
על פני הגלובוס כולו
מביטים אל אותם שמיים, תקוות
נקוות
במאגרים
לרגלי ההרים -  
כולם רוצים הביתה:
אני אוהב אותך כמו מעבורת
מול קו הרקיע של מנהטן
אוסף את ההתהוות המתמידה להתהוות
הכל נהיה אני
נהיה הכל
יש הופך ליש
אנושי יותר ממנו
העתיד מתהלך קוממיות בינות
לעברים הרבים האפשריים, רבים מספור
פורחת מעלי
מנשקת כל עלה מעלי
יין יתחדש מאה וחמישים אלף שנה
בחביות עץ אלון
השלם סך את חלקיו
בידיים מתפלאות וקדחתניות
מתפשטת כאילו היא אישה
אני רואה את הכל
בתוך העפעפיים המעפעפים שלי
נולדת דמעה אחת
מוסיקלית
ומכל מה שקיים
ומכל מה שהיה יכול להיות קיים
בתוכי, בתנוחת עובר, כל מה שברור,
את מתיישה ונגזרת
מתייפה ונגזרת
מקשיבה ונגזרת
ונפרדת
ובאה אלי.