פילים שמעניקים חיי נצח לאנשים. זה בטח נשמע מוזר, אך אנשים
באמת האמינו בזה. הכל התחיל ממגדל פילים זקן מאלסקה בן 121
שבגילו היה הולך לעשות את עבודתו מידי יום ביומו ללא שום תקלות
עם מרץ של בן 20. יום אחד הוא יצא לרחוב וצעק בקול חזק "הפילים
שלי העניקו לי חיי נצח!", כולם נדהמו ולא ידעו מה להגיד והוא
צעק שוב "אני בן 121 והפילים שלי העניקו לי חיי נצח!".
הסיפור התגלגל בין האנשים שבאמת האמינו שהפילים מקנים לזקן חיי
נצח. לכן המונים ניסו להשיג את הפרטים של האיש והחלו לקנות
ממנו פילים. היו גם אנשי עסקים שקנו כמה פילים לגידול ומכירה
לאנשים שחשקו בחיי נצח.
כך תוך שנה החלה לרוץ תעשיית פילים ענקית של סוחרים וקונים
שרצו את הפילים ואת חיי הנצח. כל- כך האמינו באותם פילים שאותה
אמונה באמת התגשמה וכל מי שקנה את הפילים האלו לא מת וגם לא
מגדל הפילים המפורסם עצמו.
דיברו על הפילים בכל העולם, וכאלו שיכלו לממן קניית פיל קנו
לעצמם פילים וגידלו אותם בביתם. אנשים החלו להיקשר לפילים, כל
יום היו נמצאים איתם, היו שדיברו אליהם והאמינו שהפילים הם
אלים או שליחים. חל חוק איסור צייד פילים בעולם ובגלל תעשיית
הפילים הגדולה עלה מספר הפילים לכמויות מסחררות. היו חסרי
אמצעים אשר ניסו בכל דרך להשיג פילים שמחירם היה גבוה, אנשים
מכרו את כל רכושם למען פיל קטן, היו שמכרו איברים מגופם למען
חיי הנצח.
במשך שנים המוני בני אדם בנו על הפילים האלו שיעניקו להם חיי
נצח, כמובן חוץ מחסרי המזל שלא זכו להזדמנות לקנות לעצמם פיל
בשל חוסר אמצעים וחלקם מתו. הייתה קבוצה קטנה מאוד של אנשים,
בעיקר זקנים שלא השתכנעו מחיי הנצח או שלא רצו כלל חיי נצח
והיו עייפים מהחיים הרגילים עצמם.
הפילים הפכו לאמונה, היו שהקימו להם מזבח. כשפיל היה מת היו
מנציחים אותו וקוברים אותו בבית קברות מיוחד ומפואר, היו אנשים
משתחווים וסוגדים לפילים אשר הפכו למרכז חייהם.
יום אחד לאחר שנים רבות של תעשיית פילים החל להידרדר מצבו של
מגדל הפילים המפורסם מאלסקה שהספיק להפוך לאדם העשיר והמפורסם
בעולם כולו. מאותו יום העולם נכנס למתח וצפה בחדשות מדי יום
כדי להתעדכן במצבו של הזקן, היו אנשים שהתפללו לפילים כדי
שהזקן שכבר הגיע לגיל 142 לא ימות. כן, האנשים כבר שכחו את
אלוהים ואת כל האמונות הקודמות שלהם ואלו שלא האמינו בחיי הנצח
היו מעטים מאוד.
מידי יום היה מידרדר מצבו של הזקן, הוא כבר הגיע לבית החולים.
הרופאים  אמרו שהוא עומד למות, אבל המאמינים עוד האמינו בכך
שהזקן לא ימות אף פעם, הייתה בהם תקווה כמעט מלאה שהחלה אט-אט
ללכת לאיבוד. הזקן כבר החל לגסוס ומאמינים החלו לנסות לשפר את
מצבו של הזקן, היו שניסו טיפולים מיוחדים שלא עזרו במיוחד, היו
קיצוניים שהתאבדו בתמורה לחייו או סתם מאיבוד תקווה.
הימים עברו והיום ממנו חששו כולם הגיע- הזקן מת. המוני אנשים
לא יכלו להתמודד עם העובדה והתאבדו מהייאוש.
בני האדם איבדו את התקווה, את האשליה, את האמונה ובעיקר את חיי
הנצח. עכשיו חלקם נשארו ללא רכוש, ללא איברים נחוצים וללא מטרה
לחייהם.
הם נשארו חלולים וריקים לגמרי. עכשיו זה רק הם, החיים הקצרים
והפילים שלא נותנים דבר.