אני יושבת על החלון
בוהה בכוכבים..
מנסה לחשוב איפה טעיתי..
מנסה לחשוב מה עשיתי לא בסדר..
הרי אתה הלכת- אמרת שאתה לא חוזר..
אתה וויתרת.. וויתרת עלינו..

אמרת לי שאתה אוהב אותי
אוהב יותר מכל דבר אחר..
אבל אתה שיקרת..
כי איך שצצה בעיה
תמיד התקפלת.. התעלמת..
ברחת...

דמעה אחת קטנה זולגת לי על הלחי
באיטיות..
אני יודעת שזו לא האחרונה..
כל כך כואב לי.. אני סובלת...
כל כך קשה לי..
אני לא חושבת שאי פעם אוכל להתגבר..
לשכוח.. להמשיך הלאה..

ניזכרת ביום ששאלתי אותך אם שכבת איתה..
הסתכלת לי בעיניים ואמרת לי "לא" ועוד בנחישות..
האמנתי לך.. לא הייתה לי ברירה...
אהבתי אותך, בטחתי בך...
אבל זה הרי ידוע שסודות בסוף נחשפים..
ואני גיליתי את זה.. לבד...

חשבתי שהכל מתמוטט..
לא יכולתי להסתכל לך בעיניים..
אבל אחרי שהתחננת בפניי "זה היה סתם כי הייתי שיכור.."
ואחרי שהפצרת בי שוב ושוב "אני אוהב אותך.."
החלטתי לנסות להתגבר, לנסות להתפשר..
שנתיים וחצי זה לא צחוק...

ואחרי כל זה..
אחרי כל הוויתורים וההקרבות שעשיתי למענך, למעננו...
אתה פשוט קמת והלכת..
אני כל כך טיפשה.. טיפשה שהאמנתי לך..
אתה הרי לא מסוגל לאהוב אף אחד חוץ מעצמך..
אתה מאוהב בך..!

פתאום ראיתי כוכב נופל........
עצמתי את העיניים והבעתי משאלה:
"בבקשה תעשה שכל הכאב הזה ייעלם ... יימחק...
שמחר אני אקום עם כוחות מחודשים... בלי כל הכאב הזה בלב
והדמעות שלא מפסיקות לרדת..."



המשאלה שלי התגשמה...
בבוקר קמתי לבית ספר , הרגשתי כמו חדשה..
כשראיתי אותך...
הסתכלתי עלייך בפעם האחרונה..
כעת אני מסתובבת ומוחקת אותך מהחיים שלי, מהראש שלי...
מהלב שלי....!!


עכשיו אחרי חודשיים
אתה פה כותב לי שירים , מציע לי הצעות עלובות ואפילו דיי
פתטיות שנחזור..
ואני.. אני כבר מזמן אחרי זה...