|
יצאתי לשיטוט בשיפולי חיי
בפרותיי הקדושות הרועות בשדותיי
בביקתה המרוחקת
ולעזאזל עם החיים שמחוץ לעמק.
בשוקת השבורה ששירתתני נאמנה
בבוץ המתבוסס בדמו
בגניחת העשב הלח והירוק
ולכל הרוחות עם עיניי יוקדות המציאות.
יצאתי לדילוג של על-חלל
איבדתי את מושכות מוסרי.
טישטשתי העננים שחברו אל מפתן גורלי
והוספתי מים לקידמה.
ובחשתי חזק, בעוצמה
ובכיתי, הו אלוהים - בכיתי בי!
וגשם לא ירד,
ופרות לא רעו
וראיתיה, המציאות,
אביזר ראווה לכפרי שכמותי,
עומדת - ניבטת
מימין למיטתי. |
|
|
אמרתי לו מיכאל
עזוב אותך
מללמוד, תמשיך
עם התדלוק יש
בזה כסף ולא
פחות השראה, לא
הקשיב לי, מה
אני יכול לעשות,
הלך למד הפך
פרופסור והיום
אתה לא יכול
לדבר איתו, ולא
תגיד הצעתי לו
את זה היום,
הצעתי לו את זה
אז... כשעוד לא
היו מתדלקים
כשלתדלק לא היה
מקצוע נדרש
כשהיתה הילה
סביב המקצוע...
אתה מריח ריח של
דלק? יענק'ל
יענק'ל?
יענק'ל?!!
אחות!!!
חצ'קל איש מוסד,
ברגע של
נוסטלגיה עם
יענק'ל ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.