[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכל הבת
/
מהופנטים

היה זה יום חורפי וקר. נכנסתי לבית הקפה לחגוג לחברתי יום
הולדת.כעבור חצי שעה הוא נכנס. לא יכולתי לא להבחין בו. הוא
התקרב אלינו. מסתבר שהוא גם בא לחגוג עם חברתי את יום הולדתה.
במשך כל הזמן הזה ראיתי אותו מדבר עם כל הסובבים. ניסיתי לחשוב
על דברים אחרים, לדבר עם אנשים אחרים. עד שפתאום הוא דיבר אלי.
מאותו יום לא הפסקנו לדבר.
לאט לאט מצאתי אותו מהפנט אותי. על ידי הדיבור שלו, על ידיד
הסיפורים שלו והכי, על ידי העיניים שלו.
אנשים אחרים אמרו לי שיש לו עיניים של רוצח. אולי לא של רוצח
אלא יותר של מהפנט. אפשר לשבת שעות ולהסתכל בעיניים שלו. לא
להקשיב לכלום, לא לחשוב על כלום, רק להסתכל בעיניים שלו.
אין לו עיניים יפות. יש לו עיניים פשוטות. כהות מאוד, כאלה שלא
מבדילים בין האישון לצבע של העין. עיניים קטנות, עיניים
מהפנטות.
אולי בעצם מה שכל כך ריתק אותי אליו היו העיניים. אולי מה שכל
כך משך אותי בו היו העיניים.
כנראה שהמשיכה לא הייתה חד צדדית. אולי גם הוא הופנט מהעיניים
שלי?
כעבור מספר מפגשים מצאתי את עצמנו שוכבים על מטתו, מתנשקים.
מתנשקים בלהט כמו שבחיים לא התנשקתי. לא יכולתי לעצום את
העיניים בנשיקה. הייתי חייבת לראות אם הוא מסתכל עלי. הייתי
חייבת לראות את העיניים שלו. הייתי מהופנטת.
הרבה פעמים במהלך הקשר שלנו ניסיתי להבין מה משתקף לו
מהעיניים. אבל תמיד הגעתי לאותה מסקנה, כלום. כלום לא משתקף לו
מהעיניים. יש לו עיניים מהסוג שאי אשר לדעת מהם כלום אבל
חייבים להמשיך להתסכל בהן, להמשיך לחקור אותן. היום, במבט
לאחור, אני חושבת שאחת המטרות שלי היו להבין את העיניים שלו.
אבל להן הייתה מטרה משלהן, להפנט אותי.
היה לי טוב ככה, מהופנטת, כשאני רואה אותו. וכשהייתי בלעדיו
היה לי רע. לא היה מה שיהפנט אותי, לא היה לי אותו, את העיניים
שלו.
באחד הימים בלעדיו הבנתי שהקשר ביניינו לא יכול להימשך כמו
שהוא עכשיו. לשם שינוי לא חשבתי על העיניים שלו. נפגשנו.
ביוזמתי... בכדי לסיים את הקשר. אבל המילים לא יצאו לי מהפה.
כל מה שעשיתי היה להתסכל עליו, להסתכל לו בעיניים ולהבין מה
עובר לו בראש.
מסתבר שהוא חשב כמוני. שאנחנו צריכים להיפרד, שהכל צריך
להסתיים למרות כל המשיכה והרגשות. הסכמתי איתו. זה היה בדיוק
מה שאני חשבתי. אבללא הצלחתי להוריד את המבט שלי ממנו,
מהעיניים שלו.
מזל שנפגשנו בגן שעשועים חשוך.
מזל שאף אחד לא היה שם.
מזל שיש לי פחד ממקומות כאלה.
מזל שמאותו יום אני רואה איך כל הגברים מהופנטים מהעיניים שלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כושים





(מתוך "101
דברים שנראים
יותר טוב בשחור"
בהוצאת המטיף)


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/7/04 23:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל הבת

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה