די עם שירים עצובים
עוד רגע אני עומדת לבכות

די כבר עם הפסימיות הזאת
בה העולם גורם לנו לחיות

אלוהים נתן לנו חיים, כלים -
גוף, נשמה, בריאות - לחלק כן, לחלק לא
ומאותו הרגע כל אדם בוחר איך להשתמש בכלים
ולחיות את חייו.

אני לא אשקר, אני גם לא בן אדם הכי מאושר עכשיו,
מחצית היום אני בוכה, מחצית היום אני צוחקת
וגם אני, גם אני מנסה לכתוב שירים שמחים
ותמיד יוצא ממני עצב.

את האמת... אני גם נהנת לקרוא על עצב,
אבל זה גורם לי לבכות.

האם זה הכיף שלנו בחיים, לבכות?
אני לא בטוחה.
מה שכן, זו הדרך הטובה ביותר לברוח,
לברוח מהמציאות, לברוח מכל מה שלא בא לנו להתמודד איתו כרגע
ובעצם בכלל.

אז אנחנו כותבים על עצב,
שופכים את הלב על הדף.

מקבלים תגובות על, עד כמה שהשיר שלנו עצוב,
יפה, נפלא, מרגש... מאוד עצוב.
ומה זה אמור לעשות? לחזק אותנו?

בכל אופן, מי אני שאגיד למישהו לא לכתוב על עצב,
בעוד שאני מנסה בכל יכולתי לכתוב שיר שמח ופשוט לא יוצא לי.
אבל אני אמשיך לנסות.

נכון שהמצב בארץ לא להיט
ונכון שזה חרא להיות בלי חבר/ה
וכשיש אחד מהם אז הוא מאמלל לנו את החיים.

אבל לא צריך לשקוע בעצב,
צריך להמשיך לחיות,
לנסות להתמודד
ולא לשכוח:

קיבלנו במתנה כל-כך הרבה כלים
אז למה להשתמש רק בדמעות?!