חשבתם פעם, אולי כשהייתם ילדים מתבגרים, או אפילו בשלב מאוחר
יותר, על הזמן שבו אתם מרגישים מוכנים להתחיל להתעסק מינית??
מוצאים את עצמכם מפנטזים, מדמיינים, בורחים לעולם אחר, רואים
סרטים, מפתחים מודעות לגוף, חוקרים, בודקים, לא מדחיקים את
המשיכה למין השני. ובאיזשהוא שלב, כשמישהו דוחף אתכם לזה, אתה
מתחילים לממש את המשיכה, ואת הצורך המיני, כי אתם מוכנים.
אחרי שעוברים את המחסום הזה של ההתחלה, חשים משהו בפעם
הראשונה, הדבר הופך להיות מותר ומוכר, ואם אתם נמצאים במערכת
יחסים, אז מכאן מתחילים להתקדם, עוברים שלב שלב, לפי התחושה,
לפי המוכנות, או לפי כמה אתם מוכנים לתת חשיפה למשיכה המצויה
בתוכנו.

אחרי שנים של נסיון, במגע מיני, מהפרטים הקטנים, ועד למעשים
הכי מגונים, אתם כבר יודעים הכל, ושום דבר אינו חדש. רק האנשים
מתחלפים, ומה שאתם לומדים מכל אחד ואחד מהם, זה מידות וצורות
שונות של סיפוק והנאה מינית.

אתם מגיעים למקום שממנו אתם רואים את המגע והמשיכה המינית
כמשהו טבעי, שהגיוני ואפשרי  להתחיל ממנו במערכת יחסים, מאחר
שזה הכי פשוט, והצורך קל למימוש, ואתם בהחלט מוכנים אליו, מאחר
שאתם מנוסים, ועברתם הרבה חוויות מיניות בחיים. כך ששומדבר לא
יכול להיות בעל משקל רב עבורכם , או מאוד מאוד מיוחד בענייני
סקס (אולי מלבד משהו מסוים שבן הזוג ממש טוב בו).

בשלב שאתם עומדים בו עכשיו, היא נקודה שאתם למעשה מחליטים
במהלכה של שניה בודדה, מה אתם רוצים מהבן אדם שעומד מולכם,
ולאיזה סוג של מערכת יחסים אתם רוצים להכנס איתו. למרות
המוכנות המינית, והרצון והצורך המאוד חזקים האלה, שמצויים בנו
לממש את המשיכה המינית, אתם מחליטים שלא. את המשיכה המינית
נדחיק, כמו פעם כשהיינו ילדים בני 15, צעירים ומתפתחים. ובמקום
זה נתחיל לפתח מערכת יחסים 'בריאה' ואיטית, שתתחיל מפגישות פעם
בכמה זמן, יציאות  לבתי קפה, משלוחי פרחים, ונשיקות, ונשיקות
בלבד. ממש רגשושים ועקצוצים!!!
ההחלטה שעשינו מביאה אותנו להבין שזה בן אדם שאנחנו רוצים איתו
משהו 'רציני' וארוך. לא משהו מתחלף, לא משהו שבא למלא אחר צורך
מיני וזהו. ומערכת היחסים מתפתחת, והזמן עובר, זה כבר איטי,
ורציני ובריא. עכשיו זה הזמן לתת פתיחות לצורך המיני, שכמו
בגיל 15 מתחיל באיטיות, שלב אחר שלב, למרות שאנו צופים מראש מה
יהיה, ומה עתיד לבוא, רגע לפני שהדבר קורה.

רצה הגורל, ועלינו להתחיל את כל המסע הזה מ-ההתחלה. אין לנו
שום התנגדות, הרי שזה מסע מהנה ומענג. האמנם? ואז במבט לאחור
אנחנו רואים שבסופה של כל מערכת יחסים עם רגשות מישהו מגיע
בסופה פגוע, והמעמסה על הלב ועל הנפש כבדה וכואבת. ומחליטים
שמהיום נזרז מערכות יחסים, נמנע מלגרום לה להיות רצינית, נתחיל
מאיפה שנוח לנו, ונראה לאן היא תוביל. כמה מערכות יחסים
נכשלות. הדבר מפריע לנו בשעות הקרובות, ואנחנו ממשיכים הלאה,
החיפושים לא נמשכים הרבה זמן, ומערכת היחסים החדשה מתחילה
להתפתח. מתחילים בפגישת קפה בבית של אחד מכם, מגיעים לקרבה
גופנית, לפתיחות, למגע, ולמימוש טוטאלי של המשיכה המינית. אתם
מרגישים שאתם מכירים כבר חודשים, שאתם חלק אחד מהשני, שזה היה
כל כך טוב, ושנתתם אחד לשני הרגשה הכי מעולה בעולם. וכל זה בלי
להרגיש אהבה אפילו. חודשים אתם יחד, נהנים, מבלים, מפתחים
רגשות אחד לשני. ואז בשלב מסוים, אחד מכם מרגיש ש'זה לא זה'.
האהבה לא מספיק עזה עדיין, אז הכאב הוא לא מר, במיוחד כי
איפושהו הצבתם מחסום רגשי שימנע מכם להפגע. אז מה לא זה? למה
כל היופי וההנאה היו חייבים להרס?
גברים בדרך כלל מחפשים מערכת יחסים נוחה, אשה לא לוחצת, הרבה
הנאה, וחופש. אז מה יכול לא להיות 'זה' במערכת יחסים?

אחרי תקופת רווקות,  תקופת התפרפרויות קצרות, אתם נאנחים
עמוקות, ומרגישים אתם צריכים מישהו להיות איתו, מישהו לאהוב.
להתחיל טבעי ובקטן, לפתח עניין בבן-אדם, לדעת שאתם נמשכים
אליו, נמשכים לשיחות איתו, לקרבה שלו, ולא לתת למשיכה המינית
לפרוץ ממכם החוצה כדי לא להרוס את השאר.  אתם חשים שההפרדה היא
גסה ומשמעויות, בין משיכה מינית לכל השאר, ולא מבינים למה אי
אפשר לשלב.
עכשיו זה כבר לא עניין של מוכנות מינית, עכשיו זה קשה הרבה
יותר, לדעת שאם נותנים פתחון לצורך המיני, אף אחד אמנם לא יקרא
לנו בשמות גנאי מלוכלכים וזולים, אך אנחנו כן מבטלים את הצורך
והרצון העמוק והאמיתי שלנו. לא חשבתי כך מעולם, אולי כי
האסימון נופל לי מאוחר מדי...