כל בוקר אני קמה, ומסתכלת על עצמי במראה.
מורחת על עצמי טונות של איפור וחיוכים.
אני מציירת לעצמי חיוך ענק ענק על השפתיים.
עם אודם אדום אדום.

ואני הופכת מאושרת.

אני שמחה, אני מאושרת.
אמא, אבא, תודה לכם.
תודה לכם שהבאתם אותי לעולם כלכך מדהים.
לעולם, שרק היופי הצחוק והאושר שרויים בו!

אתם מבינים?... אני פשוט כל הזמן צוחקת.
כי כל הזמן טוב לי.
כי כל הזמן מצחיקים אותי.
כי כל הזמן מושיטים לי יד שאני צריכה, ומלווים לי אוזן שאני
עצובה.
כי יש לי חיים מושלמים, עם הורים מושלמים, חברים מושלמים.
כן, אני פשוט ילדה מושלמת.

ואני אוהבת את כולם!
כי כולם חברים שלי, ויש לי המון חברים.
וגם אם הם יפגעו בי הכי בעולם, בנקודות תורפה הכי רגישות, אני
פשוט אסלח להם.
כי אני אוהבת את כולם.
וכולם חברים שלי, ויש לי המון.

ואני אוהבת את עצמי.
כי אני כזאת יפה.
אני משדרת רוך אלוהי, וסקס גם יחד.
כי אני פשוט יודעת איך עושים את זה.

אני אוהבת לכתוב.
אני כלכך אוהבת לכתוב, זה פשוט משחרר את הנפש.
אבל אני כותבת רק על דברים טובים, שחס וחלילה אנשים לא יחשבו
שרע לי.
כי, אתם מבינים?! פשוט כל-כך טוב לי.

ואני בחיים לא אפגע באף אחד.
אני בחיים לא אגרום לאף אחד לחשוב שהתאהבתי בו,
ואז אזרוק אותו לקרשים.
אני לא מסוגלת לשבור לבבות לרסיסים רסיסים, של זכוכית.
כי אני לא כזאת, אני פשוט אוהבת את כולם, וכולם אוהבים אותי.

טוב לי להיות מוקפת באופן תמידי, באנשים שאני לא כל-כך אוהבת.
וטוב לי לסלוח, גם שאני ממש נפגעת.
וטוב לי לכתוב, למרות שלפעמים זה עושה לי ממש רע.
ואני שונאת לפגוע, למרות שלפעמים, זה מעלה לי את הביטחון העצמי
לשמיים.

וטוב לי לצחוק, ולחייך, כי אני שמחה.
גם שאני ממש עצובה, גם כשאני רוצה לצרוח.

גם שאני רוצה לבכות.
אני בוכה.

רק שלא ירד לי האיפור.
רק שלא יראו.

בשבילך.