מומלץ לקרוא קודם את "שחקנית מעולה"


כולנו עומדים בשמש החמה.
סובבים את האבן,א שר חצוב עליה שמך, כשנדמה כאילו הירוק עומד
להשתלט עליו.
ואת שוכבת בפנים נטולת חיים,ע טופה בטלאים טלאים, של אבן.

תמיד אמרת לי שאני מלאך. מלאך עם כנפיים ענקיות, מלאות פאר
והדר, שמסתתרות מתחת לחולצה.
אבל עכשיו המלאך שלך מנסה לעוף, אלייך, אבל הוא מועד בכל פעם.
לקחו לו את הכנפיים.
לקחו לו את הכנפיים גבוה גבוה למעלה.

בטח קיבלת את הכנפיים שנלקחו ממני.
מצטער, שנתתי לזה לקרות.

אני רוצה להודות לך,
על כל הפעמים שגרמת לי לראות, שהייתי עיוור.
על כל הפעמים, שחייכת, ומילאת את חלל ליבי, בשמחה ואושר.
על על הפעמים שהאמנת בי, אפילו שכולם לא.
תודה על כך ששינית אותי, והפכת אותי ליותר טוב.
אני אוהב אותך נוי-נוי.
אני כלכך מתגעגע.

ואני כלכך רוצה לחבק אותך שוב, להריח את הריח הנפלא הזה, שתמיד
אפף אותך. אפילו שלא היית שמה בושם.
כלכך רוצה לחוש את שפתייך, עוטפות את שפתי שלי במעין רוך נפלא
שלא נראה כמוהו.
אבל עכשיו אני לא מריח כלום,פרט לריח האדמה החמה.שאת מוטלת
עליה.
ועכשיו אני לא מרגיש כלום, פרט לאבן הקרה, שאת עטופה בה היטב.

כל בוקר, אני מדמיין את דמותך, מעירה אותי ומחבקת אותי חזק
חזק, בזרועות דקות ולבנות.
את עייניך הכחולות, השובביות, מסתכלות עלי בחום ואהבה עילאית.
כל לילה, חש בנשיקתך הרכה ושומע את איחולך ללילה טוב.

ועכשיו את רחוקה ממני, כל-כך
במרחק, שאפילו אהבתנו הגדולה לא תוכל לשבור.

ועכשיו בעודי כותב, זולגות דמעות מעייני, והן מתערבבות עם העט
השחור.
מתערבבים היטב, הופכים אחד.
לעומת חצאים, כמונו, שלא עלה בגורלם להתחבר.

נוי-נוי, היית.
ותמיד תישארי, חרוטה בליבי, ובלב כולנו.

אוהב אותך, כל-כך!
רועי.