קשת בענן היא שרה וברחה,
ניצנוצי אפלולית הבמה בקולה
זוהרת, דוהרת אל מותה
שוכחת את בתה.

שרה לקשת בענן אך
סרבה לקבל את האור,
גוועה בלי דעת חייה
לא קיימה הבטחה.

שרה, רוקדת, קונה ומוכרת,
הבנת נעורים מבוזבזת.
קשת נמתחה עד קצות הענן,
מנצנצת שארית כוחותיה,
מושכת צעיף לראשה,
מעלה לבמה את גווניה.

כוכב אי-שם שואב ולוטף
חוט-חייה, בלי משים
מצמצם אפשרות,
קונה ומוכר את יופייה.

מודעת, מלוא עולם צופה,
עשתה מיטב יכולתה
להשיק לקשת אחרת
להיות ענן נודד...
חופשייה, דרכה סלולה
לקשת את גווה,
להטמין ראשה
ולשיר.