עיגולים קטנים במערבולת של חושים,
יש מקומות נסתרים על גופות המתים.
תמיד תקראו בין השורות,
והשורות תמיד בורחות,
רודפות אחרי הדפים,
זורמות בזרם מהיר,
ולעיתים אי אפשר להפסיק.
שניה אחת בשביל לחשוב ואז שוב ממשיכים,
ולא משנה מה כותבים תמיד ימצאו לזה משמעות עמוקה,
אפילו אם מה שנכתב היה סתם מחשבה של שניה.
פתאום הכל נראה אחרת,
אבל בעצם כלום לא השתנה,
וכמו תמיד השיר הזה ימצא את מקומו במחברתי הישנה.
(ועכשיו גם בבמה החדשה)