זיו שחם / ואני מחכה לך |
ממורטת חזות ועומדת
בחורבת חיוכי. ושמחה.
ולעוברים ושבים שותקת.
אוחזת בטפח דש
שנימרט ממראשות שימלתי
ונותר מעומלן כחדש-
כשנהב בלוע בייתי.
מגביהה מבטי ועיניי
מרכסי הרים ושנים
ותחוקת נוף דמותך- כסיניי
מאכל נדבכי נפשי.
כי אפשר ותדריך דרכך
אל מחוז נוף חורבתי
ואפשר ששבילי בשבילך
יתאחה. ויגלידו ימים.
ידית מזוודה מתנדנדת
מאצבע לאצבע ביד
התלויה ממעילי. מאובקת
התיבה הקבועה לרגליי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|