גילי, זה הפרק הראשון בהבטחה שלי אלייך.
אז ככה, ביום שני האחרון ב- 10/5/04, דוד שלי התחתן וביום
המאושר שלו, כידוע לך אני דווקא לא הייתי שמחה עד השמיים.
תיראי איך קילקלת לי את החתונה. אולי במובן מסויים קרו כמה
דברים טובים מאז שאת עזבת אותנו, אנחנו בכיתה התגבשנו לא מעט
ואנו תומכים ועוזרים אחד לשני. והדבר השני בעיניי הוא שלמדנו,
כולנו ביחד, להעריך את החיים. רק חבל שהדברים הדברים הטובים
שקרו - קרו דווקא בגלל שעזבת.

בשבוע הבא יש לנו בגרות באנגלית, לך ולכיתתך באנגלית (5
יחידות) לא יהיה - את בטח יודעת. אני לא ממש בלחץ ליקראת
הבגרות הזאת, כי זה רק אנגלית. מרין סיפרה לי שאת והיא הייתן
הכי טובות בכיתה באנגלית, ותמיד היו שואלים אתכן שאלה (הילדים
האחרים) וגם שאלו אותך הרבה, אז היית מתעצבנת ואומרת להם
שישאלו את מרין, אבל עכשיו שעזבת מרין היא היחידה הכי טובה
בכיתה באנגלית, מסכנה, השארת אותה לבד.

היכרתי מישהו חדש היום (יום חמישי- ה- 13/5/04) - את בטח מכירה
אותו, זה אריאל, נו הג'ינג'י הזה, כעיקרון תמיד ידעתי מי זה,
סתם אחד מהשיכבה. אבל רק היום היכרתי אותו. היום היה לי חלון
(שיעור חופשי) ולאריאל לא היה כוח להיכנס לשיעור מתמטיקה. אז
ישבנו בדשא סתם לדבר. את בטח יודעת שהוא מה זה חרמן. מי שמכיר
אותו - יודע את זה. אני מאמינה שאני אוכל לשנות אותו, הוא
נחמד. אבל אני לא מאמינה שייצא מזה משהו רציני, כי אני לא רוצה
אותו בכלל.

ביום ראשון (16/5/04) יהיו מיונים לקורס מד"מים, אני מקווה
שיהיה בסדר... כי אני מאוד רוצה להיות מדריכה בשנה הבאה,
במיוחד של כתה ו' או ז'. ובפעולות אני מבטיחה שאני אדבר עלייך
ואספר עלייך רק דברים טובים. כי, את האמת, אני לא מכירה את
הצדדים הפחות טובים שלך, אף פעם לא רבת עם אף אחד, אולי לא
היית חברה טובה של כולם, אבל תמיד דאגת ותמיד חשבת על כולם
כאילו היו חברייך הטובים.

זהו בינתיים. בהתפתחויות ובארועים הבאים, אני אשוב ואספר לך!
                                באהבה רבה
                                       שני