זה סיפור שקצת עצוב, ולפעמים גם קצת שמח.
זה סיפור על נער צעיר ובחורה בשפת המזח.
היו ימים, חלפו שבועות והם עדיין בגלים.
חלפו שנים והרפתקאות ואהבות כה מתוקות.
ונשיקות וחיבוקים וגם קצת דברים אחרים.
הוא אהב אותה ויותר מזה. היא אהבה אותו, דבר נפלא כזה.
מבט עיניו כחול כים, מבט רחוק, נמצא אי שם.
מגע שפתיה בוערות, והוא עוטף את כל גופה.
והוא שלה והיא שלו, וזו מין אהבה כזו.
אך יום אחד, דבר נורא, ואין שום דרך חזרה.
הלכה לה שם, אל הגלים, חיפשה את נערה המדהים.
הלכה לה לכיוון האור, שאז פתאום הפך שחור.
ובינתיים, הנער בא, ולבדו אותו מצא.
היכן הנערה האהובה, שאת ליבו שלו קנתה?
הנערה כבר אבודה, הלכה ונעלמה בים.
ראה זאת הנער המודהם, שלא ויתר, ושם חיפש.
נכנס לו שם אל הגלים וגם ראה את האור המדהים.
חיפש, ושם למטה היא קראה: "בוא אהוב, בוא אליי".
וכמובן הנער האוהב ירד למטה, לא היסס.
וכך הם נעלמו מכאן. זוג אוהב, זוג מושלם.

ופה נגמר לו הסיפור שקצת שמח קצת עצוב.