ציון אהב בע"ח, אך בסיגנון משלו כמובן. כלבו האחרון היה קשור
רוב שעות היום בחצר הבית, ליד בית המלאכה. פעם ביום היה ציון
סוגר את שער חצרו, העשוי ברזל, ומשחרר את שון, הרוטוויילר
הגדול, כדי שיסתובב בחצר ויתחרה בריצה עם החתולים שהעזו להכנס
לתחומו באותה השעה.
נדמה לי כי את ליבו של ציון כבשתי לחלוטין כאשר הזמין אותי
לביתו בפעם הראשונה, ואני ניגשתי לרוטווילר כמו היה כלב פודל
חביב והתחלתי מלטפו ומנשקו עד כי קפץ עלי ולא עזבני במשך שעה
שלמה. ציון רק הסתכל ולא אמר מילה. רק יותר מאוחר כאשר היה
מציגני בפני משפחתו וחבריו, היה מוסיף את המילים, "והוא ניגש
אליו מבלי לפחד כלל, ושון אפילו קפץ עליו וליקק אותו," עד כדי
כך הייתה התרשמותו עזה.
רק לאחר שהכרתיו התחלתי שומע מפיו, טיפין טיפין, את הסיפורים:
כיצד הרוטווילר החביב כמעט הוריד לאנשי המע"מ את האשכים, כשבאו
לביקורת וציון לא היה בבית, או כיצד קרע את נעלו של הדוור כאשר
נכנס לחצר ושון היה משוחרר. כך ועוד עלילות דם ופרעות, ותמיד
היה מסיימם במילים "אבל הוא כלב ממש טוב, נשמה כולו."

הכלב הפוליטי

בעת שראינו כלבים אחרים היה ציון נזכר בכלביו, שדמו להם, ומספר
מעט מעלילותיהם. אחד מהם היה כלב זאב גרמני, בעל כוח חזק במידה
יוצאת דופן.

הכלב, שרוב שעות היום היה קשור לשלשלת חזקה בחצר הבית, היה בעל
תחביב יוצא דופן לכלבים בוגרים. הוא היה משמיד מקצועי. כל אשר
נקרה על פיו, היה מושמד במהירות, ביעילות ונגרס עד דק. כל זאת,
למעט חפצים העשויים פלדה מחושלת.
והיה וחבר נכנס לחצר עם ריכבו, היה הכלב ניגש במהירות לצמיגים
הקרובים ומפוצצם בשיניו, ללא הודעה מוקדמת. אם החבר היה חונה
קרוב יותר לשלשלת, היו מושמדים בזה אחר זה המראות הצדדיות,
השמשות מנופצות והפגוש מורחק מהרכב בעזרת לסתותיו הנוראיות. רק
רכבו של ציון היה מחוסן.

הימים היו ימי בחירות וציון ואחיו היו עסוקים מבוקר ועד ערב
בפעילותם למען מפלגת הליכוד. באחד הימים כינסו אספת חירום
בביתו של ציון עם פעילים אחדים. ראשון למגיעים בא פעיל מפלגתי
אשר החנה את ריכבו החדש בחצר וברוב מהירותו שכח לסגור את דלת
הנהג. רק לאחר שכמעט וסיימו את הישיבה החל הפעיל מספר על
מכוניתו החדשה, והוסיף כי מיד עם צאתו ממוסך היבואן, בדרכו
לציון, הרגיש כי עוקבים אחריו.
ציון יצא באחת לחצר משום שנזכר כי השאיר את כלבו משוחרר. עם
הגיעו למכוניתו של הפעיל חשכו עיניו. הרכב נראה כגרוטאה, ונדמה
שזמנה למגרש הגרוטאות חלף עבר: הדלתות עוקמו כמו לאחר תאונה
קטלנית. הריפוד היה מפוזר על פני כל השטח כשלג ססגוני שירד זה
עתה. כל הצעצועים הקטנים נגרסו בשיני הכלב ולא ניתן היה לשער
מה שייך למה. הצמיגים נוקבו והמראות נופצו. הכלב עצמו רבץ מותש
ליד הרכב והחזיק בפיו קצה פגוש.
ציון מיהר לקחת את כלבו, וברוב מהירותו אפילו לא גער בו.
הובילו אל מאחורי בית-המלאכה וקשרו בשלשלת קצר וחזק, ופקד עליו
לשתוק מרגע זה ואילך "אחרת יהיה רע!" לאחר מכן חזר אל סיומה של
אותה ישיבה ולא הוציא מילה על מה שראו עיניו.

עם צאתם של המשתתפים מביתו של ציון, החל הפעיל, בעל המכונית
החדשה, בזעקות שבר, לפת את ליבו בידו ונדמה היה כי הוא חווה
התקף לב קל.
ציון ושאר האנשים הקיפו אותו במהירות והחלו מתחקרים אותו.
הפעיל הפסיקם באחת, לקח נשימה עמוקה ונרגע מעט. לאחר שחלפה
סכנת התקף הלב, החל הפעיל מקלל את כל אנשי מפלגת העבודה ואף
נקב בשמות כל חברי הכנסת מטעם "אמת" מלווה כל שם בקללה ארסית,
ומצרף את אימו ואביו וכל משפחתו של איש ה"אמת", וקללה נוספת
שתלווהו אל הקבר בקרוב.
"אמרתי לכם!" זעק הפעיל "אמרתי לכם שעקבו אחרי מאז שהוצאתי את
המכונית החדשה ממוסך היבואן. תראו למה הם מסוגלים להגיע
הטינופות האלו, תראו מה הם עשו לרכב החדש שלי. אפילו שעה לא
נסעתי עליו. תראו מה הם יכולים לעשות רק בגלל שאני חבר ליכוד.
אני אומר לכם שכבר אין גבול. אין גבול למה שהם יכולים לעולל,
הבחירות האלו!"