ערב שכזה, מזג האוויר מוזר, לא חם לא קר, משהו באוויר מריח קצת
שונה, סופים והתחלות וקצת נוסטלגיה. פתחתי את הקופסא ההיא -
היא לא השתנתה, אולי קצת הצבע, אבל ממש אותה קופסא, כמה זמן
עבר! החלטתי לפתוח ויהי מה, קראתי וקראתי, נזכרתי ונזכרתי,
המכתבים ההם עדיין מצליחים לגעת והנה ידעתי שזה יבוא...
מה לעזאזל היה לנו כל כך טוב?!
אז נכון שהיינו בני שש עשרה, אבל לפעמים אני לא ממש מצליחה
להיזכר - מה לעזאזל היה בזה טוב...?
אהבה מדהימה אין בזה ספק, אנרכיזם, חופש מאחריות ופעם
ראשונה... יודעים מה.
סוג כזה של זיכרונות שלא יוצאים לי מהראש: אני והוא על הספסל
בשכונה כמו בסרט ישן, הוא אוחז אותי בזרועותיו (כמו שמחזיקים
תינוק), ואני מספרת לו דברים מופלאים... כנות מדהימה של גיל
16, כל הסודות שסופרו רק לו - ומאז מקום קבורתם לא נודע...
אבל בכל זאת משהו בזיכרונות היטשטש, אחרי הרבה שנים הזיכרונות
אינם כל כך מלבבים.
היינו יחד כמה? שלוש שנים? נשמנו בערך אחד את השני, בכינו
הרבה, חשבנו שאהבנו בלי גבול, רצינו הכי גדול בעולם, הכי
משמעותי.
ובאמת עשינו הכל, או כמעט הכל.
אני מנסה להיזכר בפעם הראשונה, ההתמודדות הזו קשה לי, ואני לא
נזכרת למה.
אולי בעצם אני מנסה לא להיזכר בפעם הראשונה וזה מה שקשה לי
יותר.
אז מה כולל הזיכרון הזה? סיפור שתחילתו רומנטי...
אבא ואמא שלך רבים מי ייתן לך כסף ליציאה (או סתם לתחתונים),
בפעם הקודמת זו הייתה היא ועכשיו תורו, אבל התירוץ הקבוע שלו
ש"הוא לא סוגר את החודש" ו"אין לו גרוש בכיס" ואתה כבר עושה את
כברת הדרך לדלת, אחר כך תישמע הטריקה הרגילה ו...אופס... נראה
כמו רעיון, במקום לברוח למטה, החוצה לרחוב, אתה בורח למעלה -
לגג.
איך נשכח ממך הגג הזה?
תוך בערך שעה יש שם אוהל מאובזר ואנחנו ממש יכולים לשחק באבא
ואמא או לפחות בזוג אמיתי ומבוגר. כנראה שמשהו היה חסר בבגרות
הבלתי נילאת הזו, משהו שאילץ אותי לעשות את זה אתך בפעם
הראשונה - אני שוב מנסה לברוח ממנה אבל חייבים להתמודד ולנסות
לשחזר.
השחזור כל כך מעורפל - אני לא בטוחה מה קרה ואיך זה היה (שוב
שיקרתי לעצמי - אני זוכרת -  זוכרת שהיה רע). אבל גם זה לא עשה
אותנו לבוגרים אמיתיים, איך לא הבנו שאלו רק השנים? איך לא
הצלחתי לראות את מה שברור לי היום?
אני כמעט בטוחה שלא החכמתי עם השנים, אולי ההפך הוא הנכון. אבל
אני יודעת שבניסיון האינסופי להיזכר בזה שוב - נכשלתי בפעם המי
יודע כמה - לעזוב? להתעקש? אולי אתה זוכר? תודיע לי אם כן, היה
שלום לתמיד.