"מה נשמע?" שאל אותי אחד מחברי לפני כמים ימים.
שתקתי.
נשמע בי הקול הקטן שאמר לי לי לפקוח עיניים ולהתלחיל להרגיש,
צליל הנדודים שקרא לי אליו אתמול בחשכת הליל בחדר סגור,
זמזום של תקווה חדשה שמצאה מקלט בנשמתי השותקת.
עוד צימררה אותי מנגינת קולו של האהוב שהלך
אך כבר כמהתי ללחישת האהוב שיבוא.
הלמות ליבי עוד דפקו בפראות על דלת מגירת סודותי, באין תשובה
בברור נשמעה צעקת הבדידות ממעמקי מערת חיי
וההד העמום שחזר מהקיר
כל אלו יצרו סימפוניית צלילים בגופי הרועד.
אז הישרתי מבטי עמוק לתוך אישוני חברי
ואמרתי
"הכל בסדר, ואיך אצלך?"