קמתי בבוקר אחרי שש שעות שינה (אם לא פחות), כדי ללכת לעבודה.
התארגנתי ברבע שעה, כי ברבע שעה לפני התפנקתי במיטה.
יצאתי בשמונה כהרגלי כדי לתפוס טרמפ עד לפחות איזשהוא מקום שיש
בו חיים (תחבורה). חיכיתי משהו כמו רבע שעה... שזה הרבה
זמן!!!
והגעתי למקום עם תחבורה. איך הגעתי לעבודה, ומה עשיתי זה לא
חשוב, ולא מעניין.
אבל מה שכן מעניין זה שבערך בעשר בבוקר, אחרי שכבר פתחנו את
החנות, התיישבתי, וגיליתי שעוד "חנות" נפתחה באותו זמן...
(גיליתי מאוחר מדי-אם לא הבנתם..), וכשניסיתי לסגור את ה"חנות"
(ומי שלא הבין - חנות זה הרוכסן במכנסיים) גיליתי שהיא
תקועה!!!
ואז אמרתי לעצמי, אוי שייייייייייייייטטטטט... יש לי יום עבודה
שלם לפני ומכנסיים לא ממש ראויים...
ואז פתאום בא המנהל וקרא לי, אמר לי שיש לו עבודה בשבילי.
ואני במבוכה עצומה אומרת לו: "לא". והוא לא ממש הבין איך בדיוק
אני מסרבת לו... ובגלל זה נאלצתי לספר לו מה קרה... והוא כמובן
צחק... (טוב לא חשבתם שהוא יבכה נכון?!). והוא נתן הצעות
מטומטמות כמו שאני אלך עכשיו לקנות מכנסיים בחנות ליד, רק חבל
שהוא לא מכיר אותי מספיק טוב כדי לדעת שאני מרוששת טוטאלית
בתקופות החופשים.
הקיצר מפה לשם, טלפונים וזה, נזכרתי שיש לי חברה שגרה במושב
ליד החנות שאני עובדת בה.
הלכתי לחברה הזאת (זה בערך רבע שעה הליכה) עם רוכסן פתוח לקהל
הרחב, והגעתי אליה. מצאתי מכנסיים, היא צחקה עלי קצת שאני ממש
מלאת חכמה ומזל, וחזרתי בריצה לחנות.
שאר היום עבר בשיעמום, טיפסתי על הקירות, ובעיקר חירבנו עלי
תוכים.
בדרך חזרה הביתה, הגעתי לתחנת אוטובוס, נכנסתי כבר למונית
שירות, הנהג התחיל לנסוע, ו"שמחתי" לגלות שאין לי כסף!!!
איך אני אשלם לנהג?? כבר התחלתי לחשוש שאני עושה את דרכי הביתה
ברגל בשעה שלוש וחצי אחר הצהריים חודש יולי! (תיאור מאוד מדויק
כדי לתת לכם את המצב - חום איימים!).
ואז ביקשתי מהנהג לעצור, כי אין בידי כסף. אז הוא אמר שלא
נורא... ושהוא יקח אותי בכל מקרה.
זה הוכיח לי שעדיין יש "אנשים טובים באמצע הדרך".

ירדתי מהמונית ואיחלתי לנהג יום טוב.
אני מקווה שלו יהיה יום טוב באמת... בניגוד ליום שלי היה.