היא הייתה נערה מאוד קטנה או לפחות ככה היא הרגישה כל הזמן,
אבל אני בתור החברה הכי טובה שלה לא יכולתי לתת לה להמשיך
לחשוב ככה זה הפריע לי מאוד שנערה מוכשרת כמוה חושבת שהיא אפס,
כלום, כמו גרגיר אחד של חול במדבר ואני בתור אחת שגם פעם
הרגישה ככה ידעתי שזה לא נכון, שהגרגיר הקטן הזה כל כך חשוב
,שאם לא היה הגרגיר הזה אז גם עוד גרגירים לא היו ואז לא היה
לא מדבר ולא חוף ים כי גרגירי המדבר האלה הם גם אותם הגרגירים
שעושים לנו כל כך נעים ברגלים כשאנחנו הולכים לים ביום קיץ חם.
אני בתור אחת שתמיד חושבת שהיא יודעת יותר טוב מכולם חשבתי על
גרגירי החול האלה ועל המחשבה שיום אחד לא יהיו חופים, המחשבה
הזאתי הפחידה אותי אז החלטתי שזהו שאני לא נותנת לה יותר לחשוב
ככה כאלו מחשבות ולנסות להראות לה כמה היא גרגיר חול משמעותי
גם אם לא נראה לה ככה, שגם אם לא כולם שמים לב יש כמה אנשים
שכן חשוב להם הגרגיר הזה, אני אחד מהאנשים האלה. אז ניסיתי
להגיד לה כמה היא חשובה ומשמעותית בחיי אבל היא לא הקשיבה, לא
ידעתי בנקודה זו מה לעשות אז החלטתי שזה הזמן להפוך מילים
למעשים. אז לקחתי אותה לים ושיחקנו בחול והשתזפנו והיה כיף,
הכי כיף שיכול להיות. היא אמרה לי שהיא מאוד נהנתה, אז השבתי
לה שגם לי היה מאוד כיף ובאותה הזדמנות שאלתי אותה אם היא
חושבת שהיא הייתה נהנית ללכת לים גם אם לא היה חוף עם חול נעים
שכזה וגרגירים שכיף לשחק איתם בין האצבעות, היא ענתה לי שהיא
חושבת שלא. באותה שנייה החלטתי לספר לה איך אני מרגישה ועל זה
שהיא כמו גרגיר חול שחושב שהוא לא משמעותי והיא צחקקה ואמרה לי
תודה.