תום היא בדיוק הילדה שכולן היו רוצות להיות במקומה.
תום היא כמו השם שלה. תמימה. כזו ילדה שנראית כאילו יצאה
מאגדות. השם סינדרלה למשל, היה המקביל המושלם לתום. היא יפה,
היא טובה, והיא תמימה.
לתום היו חיים יפים. היא תמיד היתה אהובה, היא תמיד עזרה
לכולם. היתה עדינה לכולם ואהבה כל נפש חיה שקיימת. מאז שהייתה
קטנה היתה נוהגת לאסוף לחיקה חיות פצועות ולטפל בהם, אם זה
חתלתולים יתומים, או ציפורים פצועות. היא גם התנדבה לבית אבות,
ולמרכז רפואי לנפגעים כאלה שאיבדו צלם אנוש, כאלה שאף אחד לא
יכל כבר להסתכל עליהם. היא היתה באה ומטפלת בחום, בד"כ מנעימה
זמנם. היתה לה נפש עדינה וטובה. לא היה אפילו טיפת רוע. היא
שמה את טובת אחרים לפני טובתה שלה.
אנשים כאלה לא רואים הרבה.
תום תמיד סמכה על כולם. תמיד. לא היה לה צל שספק שכולם אמינים
ושאפשר לבטוח בכולם. לא פעם עבדו עליה, אבל היא סירבה להאמין
שהם יעבדו עליה שוב, והיה נדפקת לא פעם בגלל זה.
די נאיבית הייתי אומרת, אבל כזו היתה תום.
ניסו לדבר איתה לא פעם, לא פעמיים. להזהיר אותה שיהיה לה עוד
רע, ושלא תהיה כזו, שתתעורר! אבל כזו היא תום. טובה כ"כ שקשה
להאמין שבימינו חיים עוד אנשים כאלה.
אבל יום אחד הכל השתנה.
הכל התגלה כשתום לא הגיעה לבית האבות, בכל יום רביעי. כולם
יצאו לחפש - לאן נעלמה המלאך של כולם? מה יעשו בלעדיה? אביה של
תום היה נמרץ בחיפושים, ונראה חסר אונים במיוחד. לבסוף היא
נמצאה שרועה בשדה שהיתה מבלה בו את הזמן המועט שנשאר לה מכל
העמותות שהתנדבה אליהן, ורושמת דברים ביומנה הפרטי. היא היתה
יפה. אפילו כמתה. היה לידה 3 בקבוקים ריקים של כדורים, ויומן.
"היומן של תום" היה רשום במקושט וחייכני, צבעוני במיוחד, וסביב
זה היו מצויירים בהשקעה המון פרפרים בכל מיני צבעים. על היומן
היה מצורף פתק, שהיה כתוב בכתב היד היפה שלה, שהיה לה, אבל מעט
רועד:
"לא יכולתי לחיות יותר. תסלחו לי. אני מתחננת שתסלחו. אני
יודעת שאתם כועסים עליי, אבל הסיבה היחידה שהפסקתי את החיים
שלי היא בגלל מה שכתוב ביומן הזה. אנא, קראו את היומן הזה, את
החיים שלי, ותשכילו. את החיים שלי כבר לא יכלו להציל, אבל חשוב
לי שבעזרתם תוכלו להציל אחרות שנמצאות במצבי. אני אשמור עליהן
מלמעלה. שוב אני מצטערת שגרמתי לכם צער, אנא, אל תבכו בגללי.
ואבא - אני סולחת לך על כל הפעמים שאמא יצאה מהבית ואנחנו
נשארנו לבד. באמת באמת. פשוט אני חושבת שתפקידי בתור "הבובל'ה
של אבא", כמו שתמיד היית קורא לי, כבר הסתיים. תסלח לי."  

כזו היתה תום. בחייה ובמותה בחיים לא גרמה סבל.



במחשבה שניה, לא בדיוק כולן היו רוצות להיות במקומה...