לקחת חיים של בן אדם אחר...
לקטוע את קיומם, זה כח אינסופי.
אני רוצה את הכח הזה, אני רוצה להפעיל אותו.

אין לי מניע לאומני, אין לי מניע פלילי, אין לי טענה לאי
שפיות, אין לי טענה למצוקה.
יש לי כח.

זה אפשרי, יש המון דרכים ללכת.
אני אתפוס טרמפ לתחנת הרכבת, אם הנהג והנוסעים יהיו עויניים,
אני אפוצץ את המטען במקום, ואקח את חייהם עם שלי, זהו רק גמול
מתאים.
אם לא, אקנה לי את הכרטיס ואעלה על הקרון, הם לא יבדקו עלי,
אני תמים.
בקרון זאת הזדמנות נהדרת, לשבת ליד מישהו...וחייו יסתיימו
באותו מקום ובאותו רגע, בלי שיהיה אשם בכלום, מלבד מזלו הרע
והעובדה שחי עד עכשיו.
או שאני אוכל לרדת בתחנה. אני ארד בתחנה של עזריאלי. הרבה
אנשים, חלק מהם לא יחזרו הביתה, בגללי, בזכותי, בכוחי.
אני אסתובב שם עד שיבוא הרגע, יהיו סביב אנשים שגורלם נחרץ,
ונגזר עליהם לסיים את חייהם באותו יום, באותו רגע, באותו מקום,
ובידי.
הם לא ידעו כשזה יקרה, הם לא ידעו אחרי זה, הם אף פעם לא
ידעו.
אני אדע, אני אחליט, אני אשלוט.
אני אצעק 'מוות!' והם ימותו.
אני אפוצץ את המטען והם יתפוצצו.
אני אתן את חיי בתמורה לחייהם.
לרגע אחד, אני אהיה חזק כמו אלוהים בעצמו.