אנחנו הילדים של חורף  שנת 2003.
עשיתם אותנו לראשונה במעבדה,
אנחנו ילדי מבחנות.
הייתם בטוחים שנצא שיבוט- נפלא.
רציתם ילדים מושלמים שידעו למה זה טוב.
רציתם ילדות קטנות מתוקות לא מפוחדות.
ורציתם כ"כ לאהוב.

וכשהכניסו לרחם אותנו מהמבחנה-
בחורף 2003.
רציתם לעשות בכח את מה שאבא לא הצליח לעשות...

אולי לשחק ת'אלוהים בארץ,
גורם לקנאה.
הבטתם בנו חיבקתם אותנו ניסיתם,
לבקש סליחה.
כשנולדנו הביטו בנו בעיניים דומעות אבל זה ברור לאור הנסיבות.
אמרו הילדים האלה הלוואי לא יצאו החוצה-לא צריכים ת'בושה.
ופניכם בתצלום הישן-
מוכיחות שזו אשמתכם!
הבטחתם לעשות בשבילנו הכל, להפוך מפלץ לנסיכה.

הבטחתם הרבה.
אבל, לא קיימתם.
הבטחתם יופי.
בבית.
הבטחתם אביב ופריחות.
הבטחתם שעם השכנים נוכל לצאת לבלות.
הבטחתם הרבה.

אנחנו הילדים של חורף  שנת 2003.
גדלנו עכשיו לברבור-לא נהפכנו.
פחד על הסביבה.
גם אנחנו יודעים להטיל אימה.
צוחקים ויודעים לבכות.
גם אנחנו גברים גם אנחנו נשים.
אבל לא נעשה שוב-תינוקות....