אחרי שבוע של תקוות זה קרה.
הלכתי למכולת וקניתי אותה.
שבוע שלם חלמתי על זה וסוף סוף זה קרה.
תוך יום היא נגמרה. חבל טיפה.
ככה שורפים כסף , חולמים עד שנה הבאה.
יש דברים שצריכים לקרות מדי פעם ואני יודע שזה לא יקרה בקרוב.
אני מרגיש את זה.
אבל למה בעצבנות ? למה אתם לא יכולים להרגע קצת , אש?
למה בעצבנות ? תעשי את התפקיד שלך ותשתקי! אז מה אם הוא חבר
שלי?
אני מקווה שתישני טוב הלילה. אני מקווה שתרגישי איך אני מתקרב
אלייך ועוזר לך! כי את לא תגדלי אותו לבד, אז זה בחיים לא
יקרה.
ומה, למה לכל הרוחות היא מתכוונת.
למה לחבק אותו ככה כל הזמן ?
מה לעשות שזה אני - חצי שנה והבן אדם נדפק. כשהדם זורם למוח כל
כך מהר, כל מה שאתה מבקש זה שפעם בשנה משהו כזה יקרה!
מה זה כבר שבוע של תקווה פעם בשנה? מה זה כבר לנסות למצוא
אותך? "בסוף נשכב אחד בתוך השני" - מה זה אמור להביע?
ואם להבליט קצת את הקיטש שבי, אני יכול לבקש ממך טיפה כבוד.
ושלפחות תדעי לקרוא את המילים שאני אומר לך.
תסתכלי לי בעיניים. אני אעצור ואסתכל עליך חזרה, ברקע הוא יגיד
שהוא כל כך מאוהב בך. אני אחייך לעצמי.
קצת כבוד. לנשום חזק. להסתכל לה בעיניים ורק להזיז את השפתיים:
"אני אוהב אותך". |