ברצוני להתחיל לכתוב סיפור חיי.
אולי הוא לא כל כך מעניין אך בעל משמעות ויכול ללמד.

זה קרה בערב פורים, בסיום מלחמת המפרץ.
אפילו את התאריך המדויק אני זוכרת, ב1 למרץ 1991.

החג התחפשתי לצוענייה, עם קופסת הקרטון של מסכת הגז יצאנו
למרכז העיר לבלות, שם בצפון, בכרמיאל.

ואני כולי רועדת, חיוורת, בקושי מצליחה להזיז את גופי ולשאת את
רגליי,
ואז הוריי לקחו אותי הביתה.

ואני עם חום, שתיתי תה עם אקמול והלכתי למיטה.

למחרת בבוקר זה היה יום שישי, יום הולדתה של אחותי הגדולה.
ואני לא יכולה לדבר, השיניים כבר נדבקו זה לזה
ולא יכולה לעמוד על רגליי, ללא שיווי משקל בכלל.
אבי שהגיע וראה לקח אותי ישר לקופת חולים.

משם נשלחתי בדחיפות לבית חולים בנהריה, הגעתי לטיפול נמרץ.

כמה שעות לקח לעשות את כל הבדיקות, ולא ידעו מה קורה.

ואז הגיע פרופסור, אני כבר ישנתי.
ניגש אל אבי עם הבשורה...

המשך יבוא