מוקדש לרועי - הממציא של תאורית הכדו"פ וכל קשור בה. לא לשכוח
לרווד.

חבר שלי המציא את השיטה המושלמת להכנת מנה פלאפל.
כן באמת. השיטה המושלמת - אולי כבר הרבה אנשים אמרו את זה, אבל
זאת באמת מושלמת.
אז מה הוא עושה?! מעביר סדנאות כמו איזה טמבל, לכל מי שרק
רוצה.
מכל הארץ מגעים אליו - באסטיונרים, בעלי מזללות, גזלנים,
טבחים, שפים, גסטרונומים ואפילו הבחור ההוא מהסביח בא ללמוד
אצלו. וחבר שלי - באמת אחלה חבר שבעולם, מלמד גם את החבר הכי
טוב שלו.
ואותו חבר לא פראייר . הוא עושה מעשה. הוא יוצא עם בחורה. טוב,
לא בדיוק יוצא סתם - יושב עם איזה ידידה משכבר הימים, אחת שהוא
לא באמת ראה כבר 3 שנים, ומזמין אותה למנה פלאפל. הבחורה
מתלהבת מכל העניין כי הרי אצלה בבית אף פעם אין מה לאכול,
אפילו ממש מתלהבת, והחבר שלי, הוא שמח כי הוא רק רוצה לשבת
ולדבר איתה ולפצות על 3 שנים שהם לא דיברו באמת.
אז הוא יושב ומסביר לה את כל התאוריה.
טוב - לא כל התאוריה. אבל את רובה.
ואז, כשהוא כבר בטוח במאה אחוז שהיא מוכנה, הם קמים להזמין,
ואז היא עושה את הטעות.
עוד לפני שהיא מספיקה להגיד מילה המוכר ממלא לה את המנה ומועך
כל סיכוי לכך שהיא תאכל מנה מושלמת כרצונה.
הבחור, שמאוד נבהל (יורשה לי לציין), ניגש למוכר ומסביר לו איך
הוא רוצה שימלא לו את המנה.
ובאמת המנה שלו יוצאת "מושלמת". כל ביס תענוג.
וככה הם יושבים, אוכלים ומדברים, ולשניה, או אולי אפילו דקה,
נראה שהם נהנים.
הוא מספר לה כל מני סיפורים ממה שקורה בצבא, בבית ואצל חברים
שלו.
והיא מתעניינת, או שככה לפחות זה נראה.
ואז הבחור עושה טעות ואומר: "ממש כיף לי, אנחנו צריכים לעשות
את זה לעיתים קרובות יותר".
הבחורה מסתכלת עליו בחלחלה תוך כדי שהיא מסננת: "אל תנסה
ל...".
וכנראה ששם נגמרה השיחה הזאת.
לאותו בחור לא נשאר דבר לעשות מלבד להשאר לשבת שם ולנסות לפענח
את אותו "ל...", ואז לחזור הביתה ולספר לחבר שלו, שבכלל המציא
את התאוריה כבדיחה (תוך כדי שהוא מפזר זיתים על המדים שלו),
שהוא ניסה להרשים בחורה עם התאוריה והיה ממש מגניב.

וזהו.
בחור, בחורה, תאוריה, פלאפל, שני חברים ו-"ל..." אחד שכנראה
שאותו בחור לעולם לא יבין את המשמעות שלו. אבל מצד שני - אני
חושב שגם אותה בחורה לא מבינה.