כאשר טיילתי ברחוב, ניגש אלי אדם,
לחש מילה שלא הבנתי וחיש מהר נדם;
הושיט כף קעורה, אומרת את הכול,
ביטוי מובן, חד משמעי, שמיותר לשאול.

נתתי לו מטבע, הודה לי בחיוך,
עווית בפה רפה, שמשיניו חסוך.
אז תר הוא במבט, בחן חיש כה וכה,
ובהילוך נחוש - פנה הוא לדרכו.

נתתי דרור לדמיוני, שחזרתי את חייו,
שכאשר נולד האיש שמחו מאד הוריו,
שקלו הם בקפידה, את שמו של היילוד,
שיהיה חביב על ילדים ויעניק כבוד.

תחילה זרמו חייו בדרך מישרין,
נער עליז, סטודנט, בוגר וגבר בן חורין,
עד שאיבד כל רכושו בהשקעה כושלת,
ומשפחתו, שכה אהב, טרקה לו את הדלת.

וכך נותר הוא עם עצמו, נטוש וחסר כל,
ללא מילים קער ידו אשר ביקשה לחמול,
אך ייתכן שהשחזור לגמרי לא נכון,
ואאלץ בהזדמנות עוד אפשרות לבחון.