אני רוצה להבהיר שאני לא באתי במכתב הזה במטרה להשפיל אתכם אני
באתי להגיד לכם איך אני מרגישה ומה אני חושבת שצריך להיות
במטרה לתקן את הדברים ושהחיים שלי ושלכם יחזרו להיות נורמלים.
אני הבת שלכם ואתם פשוט שונאים אותי!
ככה אני מרגישה. אתם יכולים לנסות להצטדק אבל אני רחוק... עושה
חיים בטיול השנתי ולא צריכה לשמוע את הצרחות שלכם עכשיו לשם
שינוי...
הכל התחיל בגיל 12 נכון? כשהבת ה"מושלמת" שלכם התחילה לקבל דעה
משל עצמה ועשתה קצת שטויות... אז נכון גלשתי בצ'אטים ועשיתי
שטויות אבל לכם בכלל לא היה מושג איזו תקופה עברה עליי... ואתם
יודעים למה? כי לא טרחתם אפילו לבדוק!!!
זה עמד לכם מתחת לאף ואתם לא ראיתם! אבל זה בכלל לא משנה כי
אני התגברתי על התקופה הזאת וכמובן בלעדיכם... הכל תודות לחברה
הטובה שלי דנה (שם בדוי) שגם אותה אתם מקניטים ולמה? בגלל שאתם
רואים בה איום? הבת שלכם מעדיפה את החברה הכי טובה שלה על לדבר
עם ההורים שלה מעניין למה... רוצים לדעת למה? אני אספר לכם...
כי כשאני יוצאת עם מישהו והחברה שלי חושבת שזה לא מתאים לי היא
מנסה להסביר לי ואני מקשיבה ובאמת שוקלת וחושבת על זה אבל אתם
כשלא מוצא חן בעיניכם הבנאדם (מה שקורה תמיד) הוא ישר מקבל
"מחמאות" אמא זוכרת את דני(שם בדוי)? לא משנה שהוא באמת יצא לא
משהו מה אמרת לי ישר? דבר ראשון? "הוא לא בשבילך" אני לא אשכח
לך את זה אף פעם! לא הכרת אותו אף פעם לא ראית אותו רק שמעת את
השם ואת הגיל וישר "בשביל מה?" לא משנה שהוא מוצא חן בעיני ולא
משנה מה דעתי עליו פשוט את ישר מקטלגת!
את יודעת? אני לומדת מניסיון. דניאל(שם בדוי)?! הוא לא גר באמת
בעיר שלנו והוא לא באמת מהבית ספר שלי הוא סיים בכלל שנה שעברה
והוא גר רחוק ואנחנו לא יוצאים בימי שישי כי הורים שלו שומרים
שבת ואין לו אוטו וזה ממש לא אכפת לי מה תגידי לי עליו כי אני
אוהבת אותו ואת מתפלאת למה אני משקרת לכם? אם הייתם קצת בוטחים
בי בהתחלה וסומכים עליי שאני לא ילדה קטנה ואם אני עושה טעויות
אני זאת שאשלם עליהם ואין לכם מה לעשות עם זה.
אההה ואיך שכחתי גם מיכל(שם בדוי) לא בסדר... כשיש לה מצב רוח
רע ישר רואים את זה עליי נכון? היא משפיעה עליי לרעה!
אז מעניין שאני רואה בהן החברות הכי טובות שלי ואם זה לא מתאים
לכם תלמדו לחיות עם זה!
נמאס לי כל הזמן לשמוע כמה שאני לא בסדר וכמה שאני לא בת טובה
וכמה שאני "ילדת רחוב"
אתם יודעים למה אני כל הזמן יוצאת החוצה? כי אני לא יכולה
לחיות איתכם יותר מידי זמן באותו חלל אני פשוט לא סובלת אתכם
על הוריד שלי בצוואר!
נדמה לכם אני הבת המורדת נכון? אז אתם טועים תאמינו לי שאני
מכבדת אתכם יותר ממה שאתם מתארים אבל אני לא יכולה להראות לכם
את זה כי אתם פשוט דורשים את זה!
איזו קבלת פנים נפלאה אבא... אתה נכנס הביתה אפילו שלום כבר לא
אומר לי?! כנראה שאני לא שווה את זה. ישר נכנס הביתה מתחילות
הצרחות בלי אוזניות לא בסדר עם אוזניות גם לא בסדר...
אתם יודעים למה אני כל כך הרבה על המחשב? נראה לכם יש לי כל כך
הרבה מה לעשות כאן? אני מצליחה להעסיק את עצמי כי אני לא אלך
לחדר אחרי שאמרתם לי... סליחה לא אמרתם... צרחתם... לא אני לא
אלמד לשום מבחן כשתגידו לי ללמוד אני אמשיך להיות הבת ה"מורדת"
אם אני אלמד זה יהיה רק כשיהיה לי חשק וברגע שאתם צורחים עליי
זה מוציא לי את החשק ללמוד לשבוע אז אתם מתפלאים למה אני
מדרדרת בלימודים? אתם חושבים שאני נהנת מזה? ולא הפתרון הוא לא
להיות קשוחים יותר אלא להתחיל כמו בני אדם לדבר נורמלי!
אתם יודעים לא יזיק לכם מידי פעם לפרגן!
אתם בכלל מכירים את המילה הזאת? היא קיימת אצלכם בלקסיקון? לפי
מה שידוע לי לא... כי כשאני לא מצליחה במבחן אחרי שאני לומדת
אליו ממש הרבה ואתם יודעים שזה הרבה אז איזה מילת עידוד יכולה
לעזור מידי פעם במקום לגרום לי עוד יותר להתייאש ממה שאני כבר
מיואשת.
פעם בוואלה נפתח דיון בוואלה איך היחסים שלכם עם הורים שלכם...
הגבתי... משום מה התגובה שלי נכנסה לתגובות הנבחרות.. אולי זה
בגלל שאני מקרה קיצוני ואולי בגלל שכתבתי הרבה אבל נראה לי
שהתגובה תסביר את דעתי יותר טוב....
" במילה אחת ממש לא!"
ובקצת יותר.... היחסים ביני לבין הורים שלי ממש על הפנים....
אפשר אפילו להגיד שעם הורים כאלה הייתי מעדיפה לא להיוולד...
זה מתחיל בזה שאני עוד חודש בת 16 ואני הילדה הכי קטנה בבית
וזה אומר שהורים שלי תמיד יתייחסו אליי בתור "הילדה הקטנה
שלהם" מה שאני ממזמן כבר לא!
הויכוחים שלנו בעיקר הם על אוכל עם אמא שלי, יש ימים שאני לא
רעבה בצהריים ואז אני לא רוצה לאכול אבל אמא שלי פוחדת שאני
אהיה אנורקסית ומכריחה אותי לאכול בכוח.... והרבה אוכל!
ויכוח אחר הוא על שעות החזרה מבילויים ואם לצאת אליהם בכלל,
אנחנו נמצאים עכשיו בחופש סוכות ובקרוב מתחילה תקופת המבחנים
הלחוצה של כיתה יא'... אני כמו כל נערה אחרת רוצה לנצל את
החופש שלי ולכן כל ערב אני מבלה עם החברים שלי בערבים... הורים
שלי מעוצבנים על זה ולא רוצים שאני אצא בכלל.... כמובן שאני לא
מקשיבה להם ואני יוצאת...
ויכוח שלישי הוא על שעות החזרה מהבילוי... אם אני כבר יוצאת
אני צריכה מקסימום ב12 להיות בבית... לנערה בת 16 זה קצת מוגזם
לא? כמובן שמתחיל ויכוח סוער שאני תמיד המנצחת בו ואני חוזרת
בסביבות 2-2 וחצי...
בנוסף הורים שלי זוכים ממני ליחס ממש טוב כי הם לא מקבלים ממני
כלום חוץ מקצת צעקות על דברים שבאמת מגיע לי לקבל אבל הם לעומת
זאת קוראים לי בשמות... כמו לדוגמא אבא שלי שקורא לי ילדת
רחוב... אסוציאציה של זונה ממש לא נחמד מצידם נכון?
ויהיו תמיד אלה שיגידו זה הורים שלך את צריכה לקבל את מה שהם
אומרים לך וזהו אבל סליחה אני נערה בת 16 וגם לי יש חיים!
אולי כשכתבתי את זה הייתי ממש במצב קשה אחרי ויכוח או משהו אבל
עדיין שום דבר לא השתנה.
בקשר לויכוח ראשון: סליחה שאני כל כך שונאת את איך שאני נראית
אז אולי במקום לגרום לי להרגיש עוד יותר רע ולדחוף לי אוכל
תתני לי ללכת לדיאטאנית שתסדר לי אוכל קבוע... אם היא תגיד
שאני לא צריכה להוריד כלום אני באמת אקשיב לה אבל תני לי ללכת
להוועץ עם מישהי שבאת יודעת מה היא מדברת.
נמאס לי שאת כל הבעיות שלך מהעבודה של כל גיל הטיפש-עשרה את
מפילה עליי וחושבת שהכל קורה לי שכל הבנות המטומטמות האלה
שבנים מנצלים אותם והן עיוורות לגמריי אני לא כמוהן וחוץ מזה
הן בנות 14 כשאני הייתי בת 14 לא היו לי חיים לא יכולתי לעשות
את הטעויות שלהן ועכשיו אני בת 16 קצת הרבה יותר בוגרת מכל בת
אחרת בגיל שלי שלא סבלה שנה וחצי של דיכאונות קבועים אבל כנראה
שאתכם זה לא כל כך עיניין... ועכשיו זה לא משנה מאוחר מידי.
הדעה שלכם עליי פשוט מקובעת נשארתי אותה ילדה בת 13-14 טיפשה
שגלשה בצ'אטים ולא הבינה מהחיים שלה ולא התבגרה בשנתיים שלוש
בכלום.
אז הגיע הזמן שתבינו אני ילדה בת 16 כבר מספיק בוגרת בשביל
להיות אחראית לעצמה אבל מספיק קטנה בשביל שתרצה לקבל קצת חום
וקצת אהבה ואולי פה ושם איזו מילה טובה אין לי יותר מידי
דרישות נכון?
וכמו שכבר ציינתי בהתחלה המכתב לא בא במטרה להשפיל אתכם אלא רק
לנסות לתקן את המעוות.