ארבל הכרמלי / השקט במעלה הגבעה |
קידם פני האוהבים בדומיה,
הביט בהם בעת שהפריחו אדמומיותם
בלחי היער שהיה מארחם.
החלה שוקעת השמש
וגוון היער כבוער באש,
אדמה, עצים וזוג אוהבים
מול ירח, שאת השמש החליף.
זוג האוהבים באגם השקט,
רק שיר מיתמר ועוטה הערב
שלמראשותם צונח כהילה
ועלי העצים, להם, כהינומה.
החלל מרעיף תנומה,
אהבתם מרעיפה שלווה,
מבטם מצית תשוקה
וגופם בוער מתאווה.
ויהי לילה ויהי בוקר
והשקט המטפס במעלה הגבעה
קידם פני האוהבים בדומיה,
הביט בהם ונהנה מפריחתם.
29/05/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|