הזהב הלבן / ליבי הבוגדני |
מבט עיניי מושפל מולך,
כשליבי הבוגדני פועם
כרעם הגונג מחריש אוזניים...
אני שולחת אליך ידיים...
אך ידיי ריקות נותרות.
עומדת אני תוהה ושואלת,
איכה?...
העודך...?
ושוב מאירה השמש את עולמי,
ההיה זה רק חלום לילי,
שהואר בזוהר הלבנה במלואה,
או אולי מציאות, שאבדה?
ובאשר אבדתי, אבדתי...
בשל ליבי הבוגדני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|