חבר יקר, למה הלכת?
חבר יקר, למה לא נפרדת?
לא הכרתי אותך כל כך טוב
אז איך זה יכול כל כך לכאוב?

השארת הרבה אוהבים מאחור
השארת רק זיכרון לזכור
זיכרון כל כך מתוק... מצחיק ואוהב.
אנחנו רק מחכים... שזה יפסיק להיות כואב.

בזה אני בטוח... יגיע מתישהו היום,
היום בו זיכרונך יביא רק שימחה, צחוק  ויפסיק לצרום.
העולם שלנו כרגע כל כך עצוב, מלא דמעות,
למה הן לא מפסיקות?! הן כל הזמן זולגות

זה עולם שאתה לא היית יכול לסבול
עולם שיש דמעות כמו חול
איך בשבילך זה יכול להיות עולם טוב?!
עולם בו הסבל הוא הרוב?

הצחוק, החיוך, שמחת החיים,
אותם אנחנו צריכים, להם אנחנו מחכים.
מחכים בלי תקווה, תקווה שנעלמה - נמוגה.
נעלמה באותו יום... ביום הפרידה.

אתה אמור להיות פה, החברים בוכים.
אתה אמור לשמח אותם, בעזרת חיוכים.
החיוך שלך נראה כאילו לא ירד מעולם
אבל הוא ירד לעולם... נעלם אל הים.


אורי שבתאי 1989-2004
www.shabtai.up.co.il