אדע לזהות אותך כאשר תחלפי לפני, זהו אחד מפחדיי החזקים ביותר.
קיומי חסר תועלת ומשמעות כאשר קיימת ישות נוספת זהה לי. אין
אני וגופי אינו שלי. נשמתי מסתובבת באוויר החדר בחוסר
תכליתיות.
כל מראה משקפת דמות זרה. חלונות ראווה, מכסה מנוע, שמשה, משקפי
שמש, דיסק, סכום. אלה מציגים בפני מציאות מוזרה בה עומדת אישה
לפני, מביטה בעייני והיא איננה אני, כי אין אני וישות אחרת
ממני אינה קיימת.
חיי הינם מציאות דמיונית בה התשוקה העזה ביותר טומנת בחובה את
האיום הגדול ביותר, כאשר כל מגע הוא נחשק אך מעורר סלידה. כמהה
לתשוקה, אך נגיעה קלה דוחקת אותי לפינת החדר. חייה בעולם בו
הפיתוי עורב בכל פינה, אך צועדת בעיוורון, מתחמקת מהצורך,
מתחמקת מהרצון.
כשאין קיום, גם אין צרכים, ולקיום זה לא נמצאו הוכחות וראיות.
יתכן כי אקום מחר ובמראת החדר לא תשקף כלל דמות. ייתכן כי גופי
יעלם בלי להותיר אחריו אף לא רמז לקיומו, יתכן כי לא אותיר
אחרי דבר וקיומי נעדר מלכתחילה.
אין משמעות לחיי אם לא אבחן את גבולותיי, אם לא אגיע לנקודת
השיא, שלעיתים נדמת אף לנקודת השבירה, אם לא אטפס על ההר הגבוה
ביותר ואפול מטה בשתיקה רמה.