הפסנתר.
התווים החלו לזרום, הצלילים החלו לנגן,
הידיים נעו כמו מכונה משומנת מאד, על הקלידים הלבנים ושחורים.
לא הכל לבן ושחור, אך מקלידים עצובים: לבנים ושחורים,
הופקה מוסיקה כל כך צבעונית, לא אפורה.
הפסנתר שלי לא מפסיק לנגן. הפרפר מעופף מעליו במחול.
הידיים שלו, לא מפסיקות לנוע והעיניים שלי לא מפסיקות לבהות.
הקול שלו לא נכבה, והעיניים שלי לא מפסיקות לדמוע
ופתאום נשמע התו האחרון שהפסנתר איי פעם ישמיע לי.
הפסנתר.
הפסנתר היקר שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.