טוב... איך אני אתחיל?
סיפרתי לכם שאני לא ממש אוהבת לאהוב....
אבל עכשיו זה קצת שונה אצלי...
אני לא יודעת מה עבר עליי אבל פתאום תקפה אותי מחלת הטמטום...
יעני אתם יודעים למה הכוונה לא?
סבבה... טוב שאתם לא יודעים. אני אגיד לכם.
פתאום בא לי לראות המורדים... יאק... בחיים עוד לא שמעתי את
עצמי אומרת את המילה הזאת "המורדים"
הייתם מאמינים אני? המורדים? לא הולך ביחד... אז טמטום אחד עבר
לי... עזבתי את המורדים, טיפשים מדי...
בת הדודה הסתומה שלי אמרה שחברות שלה לא רוצות ללכת איתה
לקניות, זה קצת הצחיק אותי שהיא אמרה את זה... אז אמרתי לה:
"דה! כאילו שגם מישהו ירצה ללכת אתך"
היא נעלבה... (אני אוהבת להעליב...) זה היה בצחוק...
היא לא מבינה כלום... פשוט סתומה!
טוב בקיצור... אני אקצר....
היא שאלה אותי פתאום את השאלה הכי לא צפויה שיכולה להיות ממנה.
הרי אנחנו שונאות אחת את השנייה מאד!!
טוב... למה אני מגמגמת? מי יודע?
היא שואלת אותי פתאום: "רוצה לבוא איתי"?
צעקתי עליה: נראה לך? מה אני חברה שלך... גם לא הייתי רוצה
להיות אמרתי את זה בלב. בסוד... היא נעלבת מהר... פחדתי נורא
שבובת החרסינה תבכה... אוי לא! אסון...
אני לא יודעת איך זה קרה ועכשיו אני כל-כך בהלם שאני חושבת על
זה..... תצבטו אותי, אולי יש לי חום.?..
לא תאמינו.. אני? אני? כאילו אני שירז שהכי שונאת לקנות בגדים
הכי שונאת ללכת לקניות ולא יכולה דקה בלי להתעצבן על הבת-דודה
המעצבנת שלי הפגרת... (כמו שהיא אומרת)
הסכמתי!
איך אני אומרת את זה? הייתם מאמינים שאני הסכמתי? אוי
אלוהים... נראה לי שאני בחלום בלהות... ללכת עם בת-דודה שלי
לקניות?
לא!!!
למרבה הצער זה לא היה חלום ואני לא יודעת איך זה קרה אבל באמת
שהסכמתי... מי אני עכשיו?
הפחד הכי גדול שלי הוא להפוך להיות מטומטמת כמוה... אני ממש לא
רוצה... לא בבקשה לא! עכשיו אני מזה בטוחה שהייתי בחלום
בלהות... והלוואי שזה מה שהיה קורה...
טוב אל תתייחסו אליי אני יודעת שאני מדברת יותר מדי שטויות.
לספר לכם על הקניות? לא כדאי!
טוב... אם אתם רוצים אני אספר.
הלכנו לקניון... איזה סיוט... אני שונאת את המקום הזה... דווקא
לא! יש איזה חנות שאני מזה אוהבת...
"אבק של כוכבים" תמיד אני הולכת לשם וזה מרגיע אותי...
טוב בקיצור... אתם יודעים? אני אמרתי לכם שאני לא יכולה דקה
בלי להתעצבן על לירון... אז ברחתי לה!
איזה קטעים... בכל הקניון היא צועקת ומחפשת אותי...
לצערי.... היא מצאה אותי... אוי לא!!
הייתי חייבת להיות איתה! איזה סיוט איתה לבחור בגדים... איפה
הטעם שלה? היא מראה לי דברים ורודים... ורוד? איכס... בחיים לא
ראיתי את עצמי ואני לא אראה אותי לובשת ורוד... איכסה...
לאחר 5 שנים בערך שלא קניתי בגדים... שברתי את השיא ועשיתי
קניות לכל החיים...
אבל רק שתדעו רק שחור או לבן... (הוספתי עוד צבע...)
זה נגמר!!!! תודה לאל שהסיוט הנורא שלי ביותר נגמר...
מ-10:00 עד-22:00 בילינו בקניון... המקום השנוא עליי ביותר...
טוב אני עוברת קצת אליי...
לא סיפרתי לכם עדיין... יש לי אמון מלא באלוהים.
אני לא יודעת למה... אבל בכל פעם שיש איזה אמון בו אני נותנת
לו את כל האמון... אני יודעת שהוא קיים... והוא שומר על אימא
שלי... איפה שהיא לא תהייה...
בכל יום כיפור אני צמה... אני לא עושה רע לאף אחד... אבל אני
מרגישה שאני חייבת משהו לאלוהים ואני לא יודעת מה...
בואו נעזוב את אלוהים...
הפרק שלי חייב להיגמר עכשיו... הייתם מאמינים אנחנו כבר עוברים
לפרק הרביעי... אז ביי לכם! שירז...