תל אביב בבוקר מוקדם
ערפל עוד נח על הרחובות בעצלות
אפרפרה
אנשים מגולגלים בשאריות שינה
שותקים,
הולכים לאיבוד, לאותו מקום תמיד
אנשים במכוניות ממלמלים לא להיות עם כולם בריקוד האיטי
אנשים בלי בית מוטלים ברחובות אולי
כבר מתו מקור,
בניניים עצובים קרועים ממתנים לצו ההריסה
ריחות לחם,עוגות, קפה מזדחלים
על המדרכות משורגים בריח מעופש
של דגים מאתמול, שמיים מכחילים בעוז
קפוא,
חנויות בלות ומקומטות נראות יותר עצובות
ומיותמות לצד הצעירות עם המראה הזוהר,
אחד על אופנים שכולם מכירים צועק
על השמיים, הוא לא חייב כלום לאף אחד,
גם במותו יהיה זר מוכר מוקף עצים דוממים,
זקופים.
אישה חולמת מול חלון ראווה עם נוצצים
הרעב בבטן מציק לה זה ימים.
בכל בוקר באוטובוס לאותו מקום,
אני חושבת שהאדים על החלון יהיו שונים
ואני אצייר לי חלומות חדשים
אחרים,
מעדיפה לישון הבוקר רק לא
להרגיש את כולם חופרים לי
בכאב,
הלחי נצמדת לשמשה,
מקררת שרפה
עוצמת עיניים ולא רואה שוב
עיר עירומה שלא אוהבת
את עצמה.