מה זרה דרך לליבי
אשר איש אינו פוסע בה?
ההרים היו כה גבוהים,
האגמים יותר מדי מתוקים?
אז אין אני ים סוער
והדרך פתוחה לכל עבר,
וחליל רועים נשמע מרחוק
כצלילי הרוח לעדר
שימצא את דרכו.
ורק שער אחד בקצה
אשר חורק ביופיו להיפתח
ובחיוך וללא הרבה
אופק בגן נכרך
אל שיחי ליבו.
נכון, שאין זו דרכי שלי
אך שם מונח
פועם כביום היוולדו
וחולם כבשים
לצלילי הרוח
המנגנת בנחלים
ומקישה של עלים
(בזיוף קטן)
אני נשען
ופורט
על ליבי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.