[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בעיירה מרוחקת, בין הרים משוננים וגבעות עגולות, גר לו אדון
בתוך טירה מכושפת.
סוד לתפארת שומר האדון בקנאות כה רבה, סוד כמוס ונורא. איש לא
יודע, אף לא משער מהו הסוד הקטן שבלבו מתפתל יום וליל. הרי
עיני האדון הן עיני תכלת, ואם כך - כיצד ידעו שאש בתוכו בוערת?
דבר נוראי היא אותה אש מטורפת שלעולם לא נכבת, ושורפת את
האדון, מכשפת אותו לאבדון. מבוקר עד ערב רק רוע בו, אבל
לעיתים, כשהוא עולה על משכבו, סרה האש מעל ליבו.

בעירנו, המוני אנשים זרוקים ברחובות - ואף אני ביניהם, כאשר
אדונם לא מכניס אותי תחת קורת גגו. הם מפלבלים לכאן ולכאן
בעיניהם הרטובות, מתחננים בפני אדונם לשקל ופותחים מזוודה
קרועה. "בוא! בוא! אדוני!" הם צועקים זה אחר זה, וקולם מפלח
לבבות ומנפץ חלומות.
ואדונכם -
בערב יום נחמד, שותה הוא את דם נתיניו. ולעיתים, כשהיום מוצלח
במיוחד - מתרחץ אדוננו בדמם. אני רואה אותו, מבעד דוק של
דמעות-דם המכסה את עיניו, שיכור ומבודח. השתקפותי נראת בעיניו,
וצורתי כה קטנה ומעוותת בהשוואה אליו. בו ברגע אני מפחדת
ומרגישה שבקרוב יהיה זה דמי שיעטר את שפתיו. אדונכם אינו מבדיל
בין עבדיו, הרי אין בעיני אדוני שעשוע נפלא מאכילת נתיניו.

אבל כשאדוננו בוכה, אין דבר נורא מכך. כה נפלאות עיניו, עיני
התכלת, שמאחוריהן אש בוערת. ואני את שערו השחור מלטפת אט אט,
ומנשקת את שפתיו שנרטבות מדמעותיו . אינכם יודעים כמה עדין
יכול להיות אדונכם, כאשר דמעותיו מרטיבות את פניו היפים. הוא
ממשיך לבכות כילד, עד אין סוף כמעט, רגשות אשם כה רבים הוא
מכיל בתוכו ואהבה כה רבה, אהבתי היא.
לאחר אדוני קם ממיטתו ופוסע לעבר החלון בצעדים לא מורגשים,
שמתמוססים בשטיח שרקם בעצמו, ממאה אחוז עור אנשים. חלון סורגים
הוא חלונו, שאותו וילון כחלחל ומתנפנף ברוח בקושי מצליח
להסתיר. אך נתיניו לא מרימים את מבטם לעולם ואת כלאו אינם
רואים כלל.
הוא מביט מבעד לחלון כאריה הבוחן טרפו, ורואה את אנשיו הגוססים
- כורים את זהבו ומדממים. אצבעו נשלחת אל עבר לחיו ומוחה דמעה
ממנה בעוד בתוכי נרקמת אותה תפילה חרישית, שכך - עדין ופגיע,
ישאר לעד. אך במהירות על טבעית הוא מתאושש, מסתובב לעברי,
"לכי!" אדוני פוקד בעוד קולו המלכותי שב אליו כאילו לא אבד
מעולם. ואני הולכת.

המחשבה מכרסמת בי, פורמת את כל נימי הדם שבליבי אשר רקמתי יום
וליל ושרקם אדוני בשבילי, לאחר שקרע אותם פעם אחר פעם, לאחר
שעיוות אותם והפך אות ליבי לפקעת של שיברי זכוכית. אבל הוא לא
יודע שעוד נותרה בי אותה טיפת אנושיות שניסה לעקור ממני בכוח,
שריח העור של השטיח מעביר בי את חמתי ושהמחסור בקול הלמות ליבו
כאשר אני מניחה עליו את ראשי מזכיר לי זכרונות שחשבתי ששכחתי.
רק דבר אחד אדוני יודע-
שלעולם לא אנסה לשים לו קץ. הרי אני היא הגברת של אדון המוות,
שלה עיני תכלת ושאש בתוכה בוערת.
אני-
כולכם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה זאת אומרת
"סלוגן מתחכם"?






ילדה קטנה
והשאלות שבאות
איתה


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/6/04 16:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לביבה הרשליקובסקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה